"ותקרבנה בנות צלופחד ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן וכל העדה פתח אוהל מועד....". פרשת בנות צלופחד פותחת לנו צוהר בלימוד דיני הנחלות בתורה. לכאורה התורה הייתה צריכה לפתוח בפרק כ"ז פסוק ח': "ואל בני ישראל תדבר לאמור איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את לנחלתו לביתו. ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו. ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה והיתה לישראל ברית עולם". זהו הדין הפשוט. אם כן מדוע התורה סיפרה לנו את כל הסיפור של בנות צלופחד?
מהתבוננות בפסוקים רואים חמש בנות רווקות, אולי "רווקות מבוגרות" בוודאי לפי המקובל באותה תקופה, באות ודורשות את המגיע להן. הפסוק אומר "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אוהל מועד". בנות צלופחד באות לאוהל מועד, למקום המרכזי המקודש לבני ישראל שבו שורה שכינה. הן אינן שולחות שליחים או עסקנים. הן מגיעות בעצמן עם כל אישיותן החזקה. המקרא אינו קורא להן רק בשם כללי בנות צלופחד, אלא מונה כל אחת ואחת בשמה הפרטי. לא כל אחד בתורה זוכה להיקרא בשמו הפרטי. בנות צלופחד מגיעות בשם עצמן, בשם אביהן, אשר הן טורחות לספר כי הוא מת בגין חטאו האישי ולא היה מעדת קורח. התורה מתארת את הייחוס שלהן עד יוסף.
בנות צלופחד לא עומדות מאחורי מחיצה ולא עוטות מסכה על פניהן מפני הצניעות. הן מגיעות בביטחון ובאומץ, ושוטחות את טענותיהן לפני משה וכל נכבדי העדה. איזה אומץ היה להן! בדבריהן לא נשמעת התנצלות או הצטדקות, הן מדברות באופן ברור, חד ומשכנע.
בנות צלופחד בעצם מבקשות בקשה שהיום תישמע מאוד פמיניסטית - גם הן רוצות נחלה. "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו", האם הן רוצות שוויון מגדרי?
יתרה מכך: בנות צלופחד שרש"י מכנה אותן "חכמניות" מפלפלות בהלכה בלי להתבייש. על המילים "כי אין לו בן" הן אומרות אם היה לו בן, לא היינו מבקשות כלום". לא סתם רשי קורא להם "חכמניות". בנות צלופחד בבואן לפני משה ולפני כל העדה, אומרות - אנחנו דורשות נחלה. אומנם ברור לנו שמגיעה לנו נחלה, אבל אין לכם מה לדאוג. לא באנו לשנות סדרי בראשית, אנחנו לא רפורמיות, לא קונסרבטיביות ואפילו לא פמיניסטיות. לא באנו לשנות את הדין המהותי בתורה. אכן, לכתחילה בנות לא יורשות. אולם מה נעשה ובן אין לאבינו? אפשר לומר שבנות צלופחד "התקילו" את משה רבינו בשאלה שלא הייתה לו תשובה מידית עליה.
גם משה הנביא הגדול נתעלמה ממנו הלכה. ואומרים חז"ל שראויה הייתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא ש"זכו בנות צלופחד ונכתבה הלכה על ידן". הפמיניסטיות האסרטיביות, הרווקות, שנכתבה הלכה על ידן. ועל כך אומר הקב"ה: "כן בנות צלופחד דוברות". ומוסיפים חז"ל "אשרי שהקב"ה מודה לדבריו".
בזכות מה זכו בנות צלופחד שהתורה כל כך שיבחה אותן, גם חז"ל ובעקבותיהם כל המפרשים מרעיפים בשיבחן? הלא אם הן היו חיות היום היו מיחסים אותן ל"פמיניסטיות הצווחניות" מארגוני הנשים, לטוענות הרבניות שלקח זמן רב עד שמערכת בתי הדין הבינה כי מדובר בנשים חכמניות, אסרטיביות למדניות וישרות דרך? אולי היו משווים אותן לנשים התובעות לרקוד עם ספר התורה בשמחת תורה, או לשמוח בפורים בקריאת מגילה?!
באחרונה פורסם בתקשורת על ר' הטייסת שומרת המצוות שסיימה בהצלחה קורס טייס. כולנו בכינו על מותה בנכר של תמר, הטייסת הדתית הראשונה בשנה שעברה. זו גם זו מתלמידותיהן של בנות צלופחד היו. בזכות מה זכו כל אלה?
דמותן של בנות צלופחד מלמדת אותנו שבכדי לפרוץ דרך יש צורך באומץ לב. ובבהירות מחשבה. אם את חושבת שתביעתך צודקת ונכונה הרי שאין צורך להתחסד ולהצטנע ולחשוב מה פתאום אני? שמישהו אחר יעשה את המלאכה! אם יש לך מה לומר, אמרי! בקול חד וברור. בבחינת השמיעיני את קולך כי קולך ערב. נשמעים דברי אמת.
בנות צלופחד מלמדות אותנו אסרטיביות נשית מהי. הן מראות ומלמדות אותנו כי אמונה חדה ובהירה בצדקת הדרך מביאה לתוצאות. מחלה, נועה, חוגלה, מילכה ותרצה באות בשם עצמן, בשם ההלכה הצרופה, בשם משפחתן ובשם כל הדורות שלפניהן. לא לחינם מביאה התורה את הייחוס שלהן עד יוסף בן יעקב.
חז"ל מסבירים שהנשים לא נענשו בעוון חטא המרגלים - בזכות אהבתן לארץ ישראל. חז"ל מבהירים ומדגישים כי אהבת הארץ של הנשים גדולה מזו של הגברים שכן אלה אמרו "תנה לנו ראש ונשובה מצריימה" ואילו הנשים ביקשו "תנה לנו אחוזה".
חכמתן של בנות צלופחד ויכולתן לקרוא את המציאות מלמדות אותנו פרק בהלכות עולם. היא אינה באה לשנות את הדין המהותי, אלא להוסיף עליו. בכך הן רומזות למשה, אלעזר והנשיאים, שהן בצד שלהם. הן דתיות אורתודוקסיות. כך הן מסירות את ההתנגדות שעלולה הייתה תביעתן לייצר.
נסיים עם הפסוקים בסוף פרשת מסעי המספרים לנו כי בנות צלופחד היו לבני דודיהן לנשים. חז"ל מבהירים שבזכות צדקותן זכו להינשא לבני דודיהן בתוך השבט, וכך לא עברה נחלת אביהן לשבט אחר. נראה ששכרן של בנות צלופחד היה משולש. הן זכו לרשת נחלה בארץ ישראל, הן זכו שפרשה שלמה בתורה נכתבה בשמן, ובסופו של דבר זכו להיבנות באופן אישי בהקמת משפחה ושמירת הנחלה בתוך השבט.
הכותבת היא עו"ד וטוענת רבנית, מנהלת ארגון יד לאישה ע”ש מוניקה דניס גולדברג, מבית אור תורה סטון