פרשת ויקרא: פרשת הקריאה

עוד טרם המילים נאמרות, מקדימה אותן ההרגשה הקיימת בתוכנו היוצרת שדר פנימי שמלווה את הדיבור. בפרשת ויקרא, אותו שדר פנימי שמלווה את הקריאה הינו האמונה כי בכל פן של המציאות שסביבנו טמונה הנקודה העליונה והטובה והזדמנות לקשר אל ה´ ואל עמ"י

חדשות כיפה קרן פיירמן 30/03/17 18:00 ג בניסן התשעז

פרשת ויקרא: פרשת הקריאה
shutterstock, צילום: shutterstock

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו.." - מה ההבדל בין הקריאה לדיבור? מה קיים שם ברגע, בשנייה לפני שהדיבור מתרחש? אני שואלת את עצמי את השאלה הזו ועולה בתוכי תמונה, צופה מהצד בגננת של הבן שלי פונה לאחד מהילדים בגן "דוד אתה רוצה לפנות מקום בכיסא שלידך ליהודה". זה נראה שדוד מצא לו מקום של נחת עם עצמו מול החלון, ואני תוהה האם הוא יחלוק את מקומו? והנה הוא מפנה מקום ואני יוצאת עם שאלה בתוכי - איך הוא נענה בכזאת קלות?

רש"י כותב " לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציווים קדמה קריאה..". קריאה כמין הברה ראשונית עוד לפני ששטף המילים פוגשות את האדם שמולך. ורש" ממשיך "קדמה קריאה לשון חיבה", "אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר...". ישנן כמה אפשרויות לראשית דיבור: קירבה או מקרה או אולי קור. כשאני קוראת בשמו של האדם שמולי, מתרחש משהו. ברגע הפנייה טמון עיקר הקשר עוד לפני ששאר המילים נאמרות. בתוך הקריאה נוכחת ההרגשה שיש בתוכי - האם יש שם חיבה, רגש טוב, אהבה ואמון כלפי מי שאני מדברת אליו או להיפך - משהו רחוק, מנוכר וזר.

מה ששמעתי בקולה של אותה גננת, כשקראה בשמו של הילד, הייתה חיבה כלפי הילד ובעיקר אמון. המילים שבאו לאחר מכן רק ליוו את השדר הפנימי שלפני הדיבור. בעייני אותו שדר הוא שחולל את ההתרחשות וההיענות של הילד.

הקריאה בויקרא לשון קירבה, היא הפותחת את ספר הקורבנות, ומביא הרב חיים כהן (החלבן) שספר הקורבנות הוא ספר ההתקרבות לה'. קורבן לשון קירבה. ותעלה התמיהה קורבן = קירבה?!

האם המילה קורבן מעלת תחושות הזדהות ושמחה? מי מאתנו היה רוצה להימצא קורבן? אלא שהקורבן אין הכוונה לתחושת המסכנות והביטול העצמי, כמקובל, אלא להיפך - הרצון לקירבה אמיתית שבה אני מביא את כל הרבדים שבי לקשר.

מתי אם כן מתרחשת קירבה אמיתית? ייתכן שהתשובה נמצאת בהמשך הפסוקים "..אדם כי יקריב מכם קורבן לה'.. יקריב אותו לרצונו לפני ה'". נקודת הפתיחה היא שוב מהמקום הפנימי של הרצון, במקום שבו אני מגלה את הנקודה הטהורה והנקייה שבי, ומחבר אותה ברצון לה'.

מובא בליקוטי הלכות על עבודת הקורבנות: "כי עיקר תיקון הקרבן, שהוא למצוא ולברר הנקודה טובה מתוך הפסולת מבחינת הבהמיות, הוא על ידי הכהן איש החסד, כי על ידי שמטה כלפי חסד ודן לכף זכות, על ידי זה מוצאין נקודות טובות בכל מדרגות התחתונות, שזהו בחינת הקורבנותכנ"ל" (לקוטי הלכות , השכמת הבוקר א', ח'). זאת אומרת, עבודת הקורבנות היא עבודה בה אני מגלה בצד החומרי והבהמי שבמציאות את הנקודה העליונה והטובה שבו ובכך מקרב אותו אל ה'.

ובנימה של עבודת המידות מביא הנתיבות שלום בשם הבעש"ט: "שכאשר היצה"ר מפיל ליהודי אהבה רעה או יראה רעה עליו לדעת כי אין רע יורד מין השמים, ורק נתנו לו מתנה מין השמים את מידת האהבה שישתמש בה לאהבת ה' ולאהבת ישראל, ותפקידו עתה להרים את מידת האהבה ולהכניסה לקדושה באהבת ה' וישראל, וזהו אדם כי יקריב מכם קורבן לה'". האדם מגלה גם בצד החומרי והבהמי שבו את הנקודה העליונה והטובה. כלומר, אדם רואה בחסרון שבו ומבין שגם זה שייך אל ה'. הוא מחפש ומוצא איך הצד הזה בעצמו יכול להינתן כתוספת לקשר שלו אל ה' ואל עמ"י.

יש כאן פנייה אל כל המציאות שסביבי בלשון "ויקרא" מכיוון שבכל דבר טמונה הזדמנות לקשר. הכל שייך אל הא הזעירא של ויקרא , שהיא האלף של האחד "ה' אחד ושמו אחד". בעבודת הקורבנות מתבררת הנקודה הטהורה שבמציאות החומרית והגשמית ומתגלה השייכות שלה אל האחד, אל האדם ואל הקשר שבניהם.

ואולי מפאת שכל כולו של ספר ויקרא הוא עצם ההיקשרות בין ה' לבניו בכל הרבדים, לפיכך נהגו שתינוקות של בית רבן מתחילים את לימודם מספר ויקרא. שנזכה לשים את הלב בעת שאנחנו קוראים, גם בפנייה לתלמידנו.

הכותבת היא מורה לאמנות באולפנת אור תורה נווה חנה, מבית רשת אור תורה סטון

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן