התורה מקדישה לא פחות מחמש פרשות למשכן: תרומה, תצווה, כי-תישא, ויקהל ופקודי. ויש לשאול, מדוע התורה, שהיא תורה נצחית, מקדישה כחצי מחומש שמות למעשה בניית המשכן שהיה אירוע ארעי וזמני?
כידוע, תורתנו היא תורת נצח וכתובה ורלוונטית גם לימינו אנו. כיצד, אם-כן, ניתן לראות את יסוד הנצח בסיפור בניית משכן? מהי המשמעות לימינו?
אם נתבונן נראה שעד הקמת המשכן זכה העם לגילוי השכינה על ידי עמוד האש, עמוד הענן, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. ניסים ומאורעות המגיעים מלמעלה, ממרומים. גילויי שכינה אלו לא דרשו מעם ישראל מדרגה רוחנית או פעולות מכינות כלשהם. הן 'פשוט' הושפעו ממעלה למטה. לעומת ניסים אלו ובניגוד אליהם, השראת וגילוי השכינה במשכן דרשה מהעם מעורבות ופעלתנות כפי שנראה בהמשך.
תכלית המשכן הינה גילוי השכינה: "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל". בעצם מעורבות עם ישראל בבניית המשכן טמון מסר נצחי לעם ישראל: אתם מסוגליםלהוריד שכינה על ידי רצונכם ומעשיכם!. העם בהעלאתו וברוממותו את רצונו, כוחותיו ומעשיו יכול להביא להורדת השכינה לארץ, בבחינת "אתערותא דלתתא".
אלו תנאים צריכים להתרחש על מנת שהעם יצליח להוריד שכינה? אומרת התורה: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל, וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי...ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם..ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן.. וכן תעשו". ניתן לראות מן הפסוקים מספר עקרונות:
א. רצון - המשכן כולו בנוי מתרומות בני ישראל. מעצם טבעה, תרומה תלויה ברצון האדם, לא בחובה ולא בכפיה, כאשר כל אדם תורם כפי יכולתו וכפי רצונו; "אשר ידבנו ליבו". בניית המשכן קשורה ברצון העם.
ב. נתינה מתוך מסירות נפש - בהמשך לאמור, תרומה היא נתינה מתוך מסירות נפש של הנותן. אדם עמל על כספו, משקיע מהונו ומאונו, ובנתינתו את הכסף מבחירה הוא מראה כאילו "תורם מדמו ומכוחו" רק מסירות נפש מאפשרת זאת.
ג. נתינה מאהבה - "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי", התרומה צריכה להיות מאהבה, מכל הלב. וכפי שכותב הרמב"ם (מתנות עניים, פ"ו, ה"ד): " מי שנותן צדקה אך פניו כבושות בקרקע, אפילו נתן אלף זהובים איבד את זכותו. אלא נותן בסבר פנים יפות".
ד. אחדות העם - התורה מכוונת לכך שכל אחד יביא מה שיש לו, וכל אחד תרם מה שהוא יכול. האחדות באה לידי ביטוי כאשר החברה מגוונת וכל אחד משלים את זולתו. כל אדם הביא משהו אחר (שאין אצל הזולת), ויחד כולם משלימים זה את זה ויוצרים שלמות אחת. השלמות שנוצרת מצירוף כל "האחדים", מצירופם של כל הבודדים, מהאחדות. זכינו להתגלות ה' מתוך אחדות העם.
ה. כפי ציווי ה': ובלשון הפסוק "ככל אשר אני מראה אותך..וכן תעשו" התנאי הוא לפעול לפי הכללים, לפי צו ה'. בדיוק וללא שינוי.
(מעובד עפ"י דברים שנכתבו בספר "צידה לדרך").
ראינו אם-כן, כי התורה רומזת לנו מהם הכללים לפיהם עלינו לפעול כדי להוריד את השכינה שתשרה בתוכנו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" המופיע בהקדמה לפרשות המשכן, רומז שהמשכן הוא מעין דוגמה והמסר הנצחי הוא ששכינה יכולה לבוא לכל מקום שאותו נעשה לקדוש.
תלמיד, ובכלל כל יהודי הרוצה שיושפע עליו שפע ממרומים, שפע עליון, צריך להניח את היסודות הנ"ל בבסיס מעשיו. השראת שכינה דורשת קודם-כל לרומם את הרצון, לקדש אותו להעלות אותו. לעיתים, תידרש ממנו מסירות נפש, רוחנית או פיזית, אך אם מעשיו מונעים מאהבת הבורא הוא יעמוד בכך. הגמרא במסכת ברכות אומרת "אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי מאי דכתיב 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון', אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין". כלומר, מדרגה רוחנית נוספת היא המעבר מהיחיד לציבור, עת רצון, השראת שכינה. "והבא ליטהר מסייעין בידו"- אם אדם יטהר את הרצון ואת המעשים, מן השמים יעזרו לו שלא ייכשל בכלל ובדבר הלכה בפרט.
הכותבת היא יועצת חינוכית בבית מדרש תיכוני אור תורה אריאל ע”ש יעקב ספירשטיין, מבית רשת אור תורה סטון