Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
המסר החברתי של הפרשה - כיפה

המסר החברתי של הפרשה

כסף אינו רע וגס לעצמו, כסף הוא כלי ואמצעי שקבלת מהקב"ה, השאלה היא מה השימוש שעושה האדם בכסף. האם הוא בוחר להתעשר על גבם של נזקקים, האם הונו נצבר מהונאת העניים המצויים במצוקה?

חדשות כיפה הרב שאול וידר 11/02/15 19:51 כב בשבט התשעה

המסר החברתי של הפרשה
דוברות, צילום: דוברות

מה נחשב עיקר ומה נחשב עיקר גדול ממנו? שאלה זו יכולה להישאל כדוגמא להתלבטות איזה מצע מפלגתי ערכי יותר, ובמי לבחור [עניני דיומא]. ולהבדיל, יכולה להיות מחלוקת בין ראשוני ספרד כמה עיקרי אמונה יש, האם שלושה עשר (הרמב"ם) או שמא רק שלושה עיקרים (רבי יוסף אלבו)?

דוגמא ידועה לכך מופיעה בסוף מסכת מכות בתלמוד הבבלי, שם קובעת הגמרא שלפי מזמור ט"ו בתהילים צמצם דוד המלך את תרי"ג מצוות התורה לכדי אחת עשרה מצוות יסוד עיקריות. הנביאים אף מיקדו את המצוות לפחות מכך, עד שחבקוק העמיד את מצוות התורה על האמונה בה' 'צדיק באמונתו יחיה'.

השאלה בה פתחנו עלתה במחשבתי ביחס לפרשת משפטים, פרשה זו שלאחר מעמד הר סיני ומתן תורה פורשת רשימה ארוכה של ג"ן מצוות עשה ולא תעשה. האם ניתן לומר שמכלל מצוות אלו יש פרח נאה יותר משאר חבריו, מעולה ויפה מכל הגן?

לפי השפת אמת, כמייצג הערוץ החסידי נראה להציע, כי אם היינו שואלים שאלה זו על הפרשה את רבי מנחם מנדל מקוצק הרי שהיינו מגלים כי בחירתו מפתיעה ביותר.

על פסוק במופיע בפרשה בסוף פרק כב': וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: לימד הרבי מקוצק 'שאין מחסור לה' יתברך במלאכי עליון, רק שמתאווה לקדושת אנשים, ולכן צריך להיות שמירת הקדושה במעשה אנוש'. מבהיר רמ"מ מקוצק, אם שמענו בפרשה הקודמת מאת ה' 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' מכך הסקנו כי לשם הקדושה עלינו להתרומם למדרגת מלאכים, כי אחרת לא נשיג את הקדושה בעבודת ה', בא הציווי בפרשתנו הקורא לנו לחיות כבני אדם, להיות אנושיים ורק כך נפגוש בקדושה. אל הקדושה לא נגיע מתוך דמיון שווא המדמיין להגיע למדרגת מלאכים וחיות הקודש שמימיים. החיים האנושיים בדרך, בשדה, בעת המפגש עם בשר בטריפה יכולים להביא אותנו לקדושה בשמירתנו על הציווי האלוקי. כך שקדושה נמצאת אצל בני האדם באופן בו הם חיים את חייהם בדרך התורה. בחירה זו נמצאת בערוץ שבין אדם למקום.

נדמה לי כי אם היינו מבקשים מחכמי המדרש על הפרשה לבחור לנו מצווה ייחודית מכל עצי הגן היינו שומעים בקול את דברי המדרש על הפסוק [כד בפרק כב] אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: בחירה זו נעשתה משום ריבוי הדרשות בפרשה. דווקא על פסוק זה, מכל מצוות הפרשה שרובן בענייני בין אדם לחבירו. נראה כי ריבוי דרשות על פסוק זה בא למסור מסר חברתי עיקרי.

אסתפק בדרשה חלקית המופיעה הן במדרש תנחומא סימן יב והן במדרש רבה פרשה טו':

'משל למלך שפתח אוצרות לאחד התחיל מונה בו את העניים הורג בו אלמנות מבזה בו את האביונים מפשיט בו ערומים עושה בו חמס וגזל ממלא אותו שקר ומפסיד אוצר המלך, כך הקדוש ברוך הוא פתח אוצרו לעשירים והכל שלו שנאמר (חגי ב) 'לי הכסף ולי הזהב'. התחיל העשיר להלוות ברבית מונה את האלמנות ודוחקו ברבית מבזה בו את האביונים ומפשיט בו את הערומים המבקשין ממנו צדקה והקב"ה צווח 'לועג לרש חרף עשהו' (משלי יז) היה חייב לו חבירו מנה מכהו ומפשיטו ויושב ערום עושה בו חמס וגזל שמסרו לו משכונו שלהן והוא בולען והקב"ה אומר לו 'הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בך... '(ישעיה לג) נתן לו הקדוש ברוך הוא ממון מן אוצרו שהוא של אמת והוא עושה ממנו אוצר של שקר.'

המדרש מציג לנו משל על מלך שנתן לאדם אחד רשות להשתמש בממון המלך, אך אותו אדם ניצל את שליטתו במתנה הכספית כדי לרמות עניים ולפגוע ביתומים ואלמנות הזקוקים לכסף. בנוסף, השתמש בכסף באופן בזבזני שגרם הפסד רב לכספו של המלך. זה הסיפור בתמצית. כיצד הדבר עובר כנמשל לחיים במציאות? מסביר הדרשן שבמציאות המלך הוא הקב"ה, ואת אוצרו פתח ונתן לא רק לאדם אחד אלא למספר אנשים שהתעשרו מכספו של המלך. אך כיצד התנהלו האנשים עם כספו של המלך? מתאר הדרשן כיצד נצלו את כספם כדי להלוות בריבית לאנשים הזקוקים להלוואה, הלא הם העניים היתומים והאלמנות. אך בניגוד למשל בו המלך פסיבי וחסר ידיעה מה נעשה בכספו ולא ידע כי מפסיד הוא את כספו, כאן מציג הדרשן את צווחת הקב"ה! הקב"ה צווח על מי שהתעשר בזכות כספו וגוער בו: הרי במעשה זה של זלזול בעני הנך מקלל אותי! - אין חילול ה' גדול מכך! וממשיך וגוער: כאשר הנך משתמש ברכוש העני ובבגדיו שנתן לך בתור משכון אתה הופך לשודד אצל הקב"ה. וחותם הדרשן באמירתו של הקב"ה אל כל מלווי בריבית וכובשי משכונות הלווים: 'נתתי לכם ממון של אמת ואתם הפכתם אותו לממון של שקר'.

כסף אינו רע וגס לעצמו, כסף הוא כלי ואמצעי שקבלת מהקב"ה, השאלה היא מה השימוש שעושה האדם בכסף. האם הוא בוחר להתעשר על גבם של נזקקים, האם הונו נצבר מהונאת העניים המצויים במצוקה? האם כבעל הממון מכביד ומציק לחלשים, מעבר למצוקה הראשונית שלהם? בפרשתנו מוזכר 'כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים', כסף יכול לסנוור את עיניי האדם מלראות את הנזקק החלש והמסכן. כאשר רק כסף מול עינייך, הכסף מסתיר את הנוף האנושי לכל גווניו ומצוקותיו. אפילו שופט עלול לסטות מן האמת ולפסוק דין שקר. כך אפשרי שבעל הממון יהפוך כסף של אמת לכסף שקר. כך איננו רואים צלם אלוקים וטבע אנושי מול עינינו אלא מטבעות ורק מטבעות. בבואנו ליצור חברה אנושית המושתת על משפטי ה', חברה שמבררת מה עיקר אופייה מעל השאר העיקרים, נדמה כי שימוש הכסף לטובת הזקוקים לו באמת ולא בכדי לנצלם ולהתעשר על גבם באופן שקרי יביא אותנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואולי ראיה נקייה זו על כסף, תוביל אותנו להיזהר בכל שאר הלכות נזיקין ודיני ממונות ובן אדם לחבירו המופיעים בפרשה.

הכותב הוא ר”מ במדרשת לינדנבאום

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן