פרשת השבוע ממשיכה את סיפור יציאת מצרים, לאחר אותו ליל שימורים נשגב. לילה שהיה מואר בנוכחות ה' בצורה ברורה ובהירה. ה' קרא "אחרי!", ולבני ישראל ניתנה הזכות לבחור אם ללכת אם לאו. מי שבחר ללכת, המשיך אל הלא נודע, מצא עצמו הולך במדבר בעקבות ה' שהתלבש בעמוד ענן ביום, ובעמוד אש בלילה. אפשרות לשוב לאחור - אין.
ה' נותן למשה הוראה מפורשת לחנות על הים. הכתוב ממשיך ומבאר את כוונת ה' בחניה הזו:"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (יד', ד).עם ישראל עושה כדבר ה' המפורש, אף פרעה עושה כמחשבות ה' הנסתרות והעמוקות (ראב"ע). פרעה מתחרט על ששילח את בני ישראל מארצו, ואוסר את מרכבותיו ורוכב לכיוון בני ישראל: "וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם" (ט). לא רק העם המצרי הגיע אל עם ישראל אלא אף פרעה בעצמו הגיע אל מקום חנייתם: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (י), התקרב, והתאמץ לקדם לפניהם (רש"י).
באותו הרגע, כשהים הסגור והאטום עומד לפניהם, בני ישראל עומדים מול קיר. שאלת ה"למה" פחות רלוונטית לעניות דעתי, ושאלת ה"איך" עולה כאן בצורה מאד חזקה. איך הם אמורים לעבור את הקיר? הקב"ה לוקח צעד אחד אחורה ונותן להם לראשונה מאז שכל המהלך הזה התחיל, לעמוד לבד מול הקיר. אין פתרון נראה לעין, רק מציאות בלתי אפשרית להתקדמות. "ברוכים הבאים לקיר הראשון בחייכם כאומה", "אל תדאגו, בע"ה, יהיו עוד הרבה כאלה". זהו רגע נדיר וחדש, שראוי היה לברך עליו ברכת שהחיינו. הקב"ה לא מיהר להציץ מבעד לקיר, בבחינת "הנה זה עומד אחר כותלנו", אלא נתן להם להיות כמה רגעים בהוויה הזו. אז מה הם אמורים לעשות?
תגובה ראשונה, טבעית ומתבקשת - "וַיִּירְאוּ מְאֹד". מכאן ואילך התגובות נדמות כסותרות, ועל כן יגיד המדרש ורמב"ן בעקבותיו, אלו תגובות שונות של כתות שונות. תגובה אחת: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'". מה תוכן הצעקה? איננו יודעים, יכולים לשער אנו את טיבה, זעקה היוצאת מתהום הפחד וחוסר האונים, אל מי שנמצא מעבר למגבלות. המשך התגובה - דברי העם אל משה, שאינם מסתדרים עם הצעקה לה', ולכן נקל להבין את הדעה שאומרת שאלו דברי כת אחרת. ואולי לא כן, והצעקה הספונטנית (אימאל'ה, הצילו, ה'...), לא סותרת את הייאוש והרצון לחזור למצרים, כי העמידה במקום מהווה את האופציה הגרועה ביותר מבחינתם, כך שכל תנועה עדיפה עליה, אפילו התנועה לאחור, רק לא לעמוד במקום, מול קיר.
"ובמה המשמעות? איפה המשמעות? במה היא נמצאת, איפה היא נמצאת, מה סוד משחק המחבואים הזה, במה החסד? אז יש סיפור נפלא על רבי מנדל מקוצק ששאלו אותו פעם איפה נמצא השם יתברך, והוא ענה- בכל מקום שנותנים לו להיכנס. אולי שם נמצאת גם המשמעות הזאת שאנחנו לא יודעים מהי ולא מבינים, אבל בכל מקום שנותנים לה להיכנס. וזה אולי השיעור הקבוע בענין הזה של הקושי למלא את ריקנות החיים. וכשאין מפתח לדלת, צריך לשבור את המנעול. וגנבים חזקים - שוברים את המנעול. והדבר הזה שקוראים לו איכשהו משמעות, אוהב כנראה גנבים חזקים, ובודאי בדרגה של מצוקה רוחנית... (יהודית הנדל).
אני נוטה לחשוב שהקולות השונים לא היו בהכרח של כתות שונות, אלא דווקא של אותה קבוצה, אותו עם, העומד לראשונה בחייו במצוקה רוחנית, וצועק הצילו. הצילו ה'! ועל כך באמת ראוי היה לברך ברכת שהחיינו, ולומר בפה מלא תוך הרמת כוסית: "אל תדאגו, בע"ה יהיו עוד הרבה כאלה"! ואלו הן הבשורות הטובות...
הכותבת היא רכזת תנ"ך באולפנת אור תורה נווה חנה מבית אור תורה סטון