"וְאֶת עֲמָלֵנוּ אֵלּוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ".
לעומת ניסיונותיו העקשניים של פרעה להתחכם לעם בני ישראל, וכנגד הגזרה של פרעה להמית את הזכרים, מביאה התורה את סיפורן של המיילדות ואת סיפור לידתו של משה. סיפורים אלה הם דוגמה לכך שגזרותיו של פרעה לא הועילו, בזכות שורה של מעשים הכרוכים במסירות נפש.
רוב בני האדם הולכים לעבודה, עושים את חובתם, נהנים מי יותר ומי פחות, ובעיקר מביאים פרנסה הביתה. ישנם מעט מאוד בעלי מקצוע ובעלי תפקידים שנדרשת מהם מסירות נפש אמִתית. כאלה הן המיילדות. מקצוע המיילדוּת, בימי קדם ואף בימינו אנו, דורש מסירות נפש בגלל מסגרת הזמן שלו. התינוק היוצא לאוויר העולם אינו מתחשב בשעון, ויציאתו עשויה להתרחש גם בשעות הקטנות של הלילה ולהימשך זמן רב. המיילדת ניצבת לעזרת היולדת בכל צרכיה, משרתת אותה ברגעיה הקשים וסועדת אותה עד לסיומו של תהליך הלידה - בכל שעה שיתרחש.
בפרשת שמות מספרת התורה על המיילדות העבריות. המיילדות, שנמצאות לצד היולדת היושבת על האבניים, מוצאות את עצמן בצומת דרכים מרכזי מאוד בקיומו של העם - הן מקבלות בעל כורחן תפקיד מכריע ומשפיע על גורלו. מעבר למסירות שנדרשת מהן ביום יום מכוח תפקידן, הן מפגינות אומץ לב ומסירות נפש כפשוטה בהחלטתן לסרב לפקודתו של פרעה מלך מצרים שדרש מהן להמית את התינוקות הזכרים:
"וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.
וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת
כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ" (שמות א, יח-יט).
בתשובתן לפרעה נטלו על עצמן סיכון אישי גבוה לשלומן ולביטחונן, ועל כך זכו המיילדות לשכר:
"וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת" (שם פסוק כ).
פירושו של רש"י לפסוק זה הוא מן המפורסמים אך גם מן התמוהים:
"וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת" - מהו הטובה?
ויעש להם בתים - בתי כהונה ולוויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן 'אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ' (מלכים א' ט, א).
"כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה" (דף יא עמוד ב).
מלבד הזיהוי של רש"י בין המיילדות שפרה ופועה ובין יוכבד ומרים, שאינו מופיע בפשט הכתובים, מדוע סובר רש"י שזה השכר הראוי למיילדות על מסירות הנפש שלהן?
נדמה לי כי יש קשר בין המעשה שעשו המיילדות לשכר שזכו לו. צאצאיהן של המיילדות יישאו בתפקיד ציבורי - כהנים ולוויים, וגם מהם תידרש מסירות. כמשרתי העם במשכן, חייהם לא יהיו חיים פרטיים של דאגה לצורכיהם ולצורכי בני ביתם. עיסוקם יהיה תמיד למען העם ובשירותו, דבר שדורש מסירות מתמדת. למסירות הזו מבטיח הקב"ה תמורה בצדה:
"וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא יח, כא).
בהמשך לסיפור המיילדות מביאה התורה את סיפור לידתו של משה. לידה זו מלווה כל כולה במעשים של מסירות נפש לא רק מצד המיילדות, אלא אף מצדן של דמויות נוספות: תחילה מצד הוריו של משה שלא פרשו זה מזה למרות הגזרה וסיכנו את חייהם בהבאתו לעולם; לאחר מכן מצד אמו שמצפינה אותו בבית שלושה ירחים ומסכנת את עצמה; בהמשך מסירות נפשה של אחותו מרים שמתנדבת להתייצב מרחוק "לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ" ומציעה את שירותיה בעזרה למצוא מינקת מן העבריות לתינוק, למרות שהדבר עלול לחשוף את זהותה ביחס לתינוק ולסכן את חייה; ולבסוף מסירות נפשה של בת פרעה שפועלת בניגוד לגזרה החמורה של אביה ואוספת אליה תינוק שהיא משערת בצדק רב כי "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".
מסירות הנפש של כל הגורמים הללו סביב לידתו של תינוק זה וגידולו הכינה אותו לתפקידו כמנהיג וכאיש ציבור המוסר את נפשו ואת עצמו למען עמו, ומוכן לוויתורים רבים למען הכלל.
לפעמים אנו תוהים על ילד שגדל בסביבה של הורים שמוסרים את נפשם ואת זמנם למען הכלל, ושואלים האם אין הדבר עלול לפגוע בחינוכו ובגידולו הבריא של הילד? נדמה לי שדווקא בסביבה כזו של מסירות נפש יכול לצמוח אדם שמוכן לוותר על נוחיותו הפרטית למען הכלל כמנהיג, או אפילו כאדם פשוט המסוגל לראות גם את צורכי הכלל, להבין את חשיבותם ולהיות נכון לוויתורים.
הכותבת היא מחנכת באולפנת או"ת נווה חנה מבית אור תורה סטון