וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד... וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד... (יחזקאל פרק ל"ז).
במילים אלה נפתחת ההפטרה של פרשת ויגש. הפרשה עצמה, לפי המונח המפורסם שטבע הרמב"ן "מעשה אבות סימן לבנים" - נפתחת בסיפור המאבק שהתחולל במצרים בין יהודה ליוסף. ואכן לאורך כל ההיסטוריה של ימי הבית הראשון, לאחר התפלגותה של הממלכה, יש מלחמה והתנגשות מתמדת בין יהודה ליוסף, בין ממלכת ישראל שבירתה בנחלת אפריים ובין ממלכת יהודה.
נושא זה של מלחמת אחים מתקשר גם למועד בו אנו נמצאים לאחר חג החנוכה. בחג זה ציינו את המועד בו אירעה התנגשות בין המעטים, בית חשמונאי ותומכיהם שתמכו במסורת האבות, לבין הרבים - המתייוונים שנטו ללכת אחר התרבות ההלניסטית של השלטון הכובש וסביבתו. על פניו, יש דמיון גדול בין סיפור המלחמה בחנוכה, לבין המאבק בין ממלכת יהודה לממלכת לישראל. ממלכת יהודה הקטנה שבה נמצא בית המקדש ורב הזמן היא שומרת על המסורת ועל חוקי אבותיה. לעומתה ממלכת ישראל היא ממלכה גדולה, מלכיה נישאים בנישואי תערובת למלכים השכנים ומאמצים בהדרגה את חוקיהם ואת פולחניהם.
אך למרות הדמיון, יש הבדל אחד גדול בין שני המקרים. מלחמתם של החשמונאים במתייוונים הייתה מלחמה עקובה מדם שבסופה ניצחו החשמונאים את אויביהם המתייוונים והממלכה ההלניסטית ששיתפה אתם פעולה, והקימו ממלכה עצמאית. אך למרות הניצחון הגדול, מנקודת מבט היסטורית, ניתן לראות שהיה זה ניצחון בקרב אך הפסד במערכה כולה. המלכים החשמונאים עצמם החלו לאט לאט ובהדרגה לאמץ את מנהגי הממלכות שסביבם, רובם התייוונו כמעט לגמרי וקיומה של הממלכה החשמונאית נגדע בעקבות מלחמת אחים נוספת בין יוחנן הורקנוס ואריסטובולוס, שני בניה של שלומציון. בשנת 63 לפני הספירה ניצל אספסינוס את מלחמת האחים הזו כדי לכבוש את יהודה וירושלים.
לעומת זאת, חזונם של הנביאים הוא אחר לגמרי: בנבואתו של ירמיהו בן דורו של יחזקאל - אותה אנחנו מזכירים כל שנה בתפילת ראש השנה נאמר: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ-רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם ה'." (ירמיהו, ל"א ; י"ט). לפי נבואה זו של ירמיהו - נסתרות דרכי האל, דווקא אפרים המייצג את ממלכת ישראל החוטאת, הוא הבן היקיר אליו מתגעגע אלוהים. וגם בהפטרה שלנו ביחזקאל, לא רק שאין הכרעה במלחמה בין שתי הממלכות אלא להפך. לפי יחזקאל מלחמת אחים לא יכולה להגיע להכרעה! יהודה ויוסף, מגיעים לאיחוד כל אחד כעץ שלם העומד בפני עצמו, חיבורם וצרופם של שני העצים הוא היוצר גוי אחד. הגאולה השלמה תלויה באיחודם של האחים ולא במיגורו וחיסולו של אחד מהם. והיא תגיע רק כאשר האחים הניצים יתאחדו ויהפכו שוב לגוי אחד.
מי יתן ונשכיל לעשות זאת במהרה.
ינון אחימן הוא מנכ”ל מוסדות אור תורה סטון