כולם מכירים את חוק שימור החומר. היקום מכיל כמות קבועה של חומר, שלא משנה מה תעשה איתו - תמיד תישאר עם אותה כמות חומר עצמה. אתה יכול לשנות את הצורה שלו למוצק, לנוזל, לגז, לאנרגיה, לדחוס או לפזר אותו, אבל לא תצליח להפחית ממנו אפילו חלקיק אחד.
מתברר שחוקי שימור קיימים לא רק במישור הפיזיקאלי, אלא גם במקומות מופשטים יותר. אחד מהחוקים הללו, כך נראה, הוא חוק שימור הרוע. בעולם, או ליתר דיוק באנושות, יש כמות מסוימת של רוע, שלא ניתן לפחות ממנה. אפשר להמיר אותו לצורות שונות, לרכז אותו במקום אחד או לפזר אותו במקומות רבים, לשחק איתו כך או אחרת - אבל בסופו של דבר, תישאר בעולם אותה כמות של רוע בדיוק. כל הניסיונות שנעשו אי פעם לבער את הרוע מהעולם, הועילו לכל היותר רק להמיר אותו לצורה אחרת.
כך לדוגמא, אחרי מלחמת העולם השניה, מצאה האנושות את עצמה מול הבוגי-מן החדש בדמות הנאצים, והחליטה להקדיש את כל מאמציה לביעורו של הנאציזם, או תופעות דומות, מהעולם. אבל כמו בשמיכה קצרה מדי, כשמכסים את הראש נחשפות הרגליים, ולהפך. מתברר שלא חשוב מה יעשו, תמיד נפתח פתח חדש ממנו יכול להגיח הנאציזם פעם נוספת:
אם יאמרו שיש אלוהים - אנשים יגידו שהוא ציווה עליהם להיות נאצים. יאמרו שאין אלוהים - אז הכל ברירה טבעית והחזק שורד, שווה להיות נאצים! יאמרו שיש אמת מוחלטת וערכים מוחלטים - הנאצים ינכסו אותם לעצמם ויהרגו כל מי שחושב אחרת. יאמרו שאין אמת והכל יחסי - אז מה רע בנאציזם, סך הכל עוד נרטיב לגיטימי אחד בין רבים. יקימו שלטון חזק - השלטון יהפוך לנאצי. יקימו משטרים ליברליים הדוגלים בחופש הפרט - לא יהיה מי שיעצור את הנאצים... וכן הלאה והלאה.
קחו למשל את הדמוקרטיזציה והליברליזם ששטפו את אירופה והמערב. אולי במדינות אלה הוא עזר להפחית את הרוע, אבל בתגובה לכך התחזקו המוסלמים עם ארגוני הטרור שלהם, והגבירו פי כמה וכמה את כוחם ואת הרוע שלהם, בעוד החנונים מהמערב מגמגמים על חוקים בינלאומיים וועדות חקירה. או קחו למשל את הויכוח ההיסטורי בין הסוציאליזם לקפיטליזם. בא מארקס ואמר: הקפיטליזם חזירי ומושחת, מלא באגואיזם, קנאה ורוע. צריך להעביר אותו מהעולם. עמדו חסידיו והקימו את ברית המועצות הקומוניסטית - ובמקום שהרוע יעבור מהעולם, הוא עבר לברית המועצות וגרם שם לסבל עצום, עד שזו התפרקה.
גם אצלנו לא חסרות דוגמאות של שימור הרוע. מחזקים את המשטרה ואכיפת החוק - מקבלים יס"מניקים סדיסטיים שמתעללים באזרחים חפים מפשע. מגבילים ומחלישים את המשטרה - מקבלים משפחות פשע ועבריינים משתוללים באין מעצור. שולטים על הערבים - הם עושים לנו אינתיפאדה ומבוללים את בנותינו. מתנתקים מהערבים - הם מקימים מדינות טרור ויורים עלינו טילים. בוחרים שלטון חזק - השלטון מצפצף על האזרחים ומתנהג כמו דיקטטור. בוחרים שלטון חלש - מקבלים מנהיג חסר חוט שדרה. מעלים מיסים - אנשים מתמוטטים כלכלית. מורידים מיסים - המדינה מתמוטטת כלכלית. אפשר לפתור כל בעיה בפני עצמה, אבל אז מופיעה בעיה קטנה לא פחות מהצד השני, ולפתור את כולן ביחד - כנראה זה בלתי אפשרי.
אז מה אנחנו אמורים ללמוד מחוק שימור הרוע? קודם כל, לא להיות נאיביים, ולא לחשוב שיש פתרונות קסם שיהפכו את העולם או המדינה לגן עדן עלי אדמות. לרוע יש תפקיד בעולם, והוא לא ייעלם עד לתיקונו הסופי באחרית הימים. כל פעם שמציעים איזו נוסחת פלא לביטול הרוע, חפשו איזו פרצה חדשה היא יוצרת ממנה יוכל לחדור.
מה שכן אפשר לעשות, הוא להבין שהמאבק ברוע הוא חלק מההתקדמות האנושית, ובלי הרוע היה העולם קופא על שמריו, ללא תזוזה לכאן או לכאן. צאו וראו איזה עושר תרבותי, פילוסופי ומדעי הנחילו לעולם דווקא המדינות למודות המלחמות והרוע, בעוד שמדינות שקטות ושלוות כשוויץ וארצות סקנדינביה לא הפיקו יותר משעונים, שוקולדים וגינויים מוסריים. הדרך הנכונה, אם כן, היא לא לבטל את הרוע, אלא לנסות לכוון אותו לאפיקים הרצויים, בהם יהיה קל יותר להתמודד איתו, ואולי אף להפיק ממנו תועלת.