שאלה: במהלך תרגיל גדול נחתנו בלילה במטוסים באחד משדות התעופה. משם הוסענו באוטובוסים לשטחי האש, כדי להתחיל עם שחר תרגיל לחימה על גבי נגמ"שים שאמור היה להסתיים בלילה. האם מותר להניח תפילין בשעת הנסיעה באוטובוס בלילה לאור העובדה שביום לא יהיה לכך זמן?
תשובה: א. במסכת עירובין נחלקו רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בדרשת הפסוק "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". לדעת רבי יוסי הגלילי מוסב פסוק זה על מצוות תפילין ולכן לדעתו לילה לאו זמן תפילין, בעוד שלדעת רבי עקיבא עוסק הפסוק בחוקת הפסח ולפיכך לדעתו לילה זמן תפילין.
הראשונים נחלקו אף הם בשאלה זו. לדעת הרמב"ם כפי שהבין הכסף משנה, לילה לאו זמן תפילין מן התורה, ולכן פסק "זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה". אבל לדעת רבינו יונה מותר אפילו מדרבנן להניח תפילין בלילה אך אין מורין כן. אלא שאין כן דעת רוב הראשונים הסוברים שאף שמן התורה לילה זמן תפילין, מ"מ מדרבנן אסור להניחם גזירה שמא יישן ויפיח בהם, וכדעה זו פסק השולחן ערוך.
ב. אבל במסכת מנחות מבואר, שהמשכים לצאת לדרך קודם עלות השחר ומתיירא שמא יאבדו התפילין אם יישאם בידו, מניחם וכשמגיע זמן הנחתם ממשמש בם ומברך עליהם. לפיכך לפי פסק השולחן ערוך הסובר, שמן התורה לילה - זמן תפילין וחכמים אסרו להניחם שמא ישן ויפיח בם, אין איסור ליוצא לדרך להניחם אף כשאינו צריך לשומרם, היות שלא קיים החשש שמא יישן, וכן דעת רבינו פרץ.
אבל כל זה נאמר רק ביחס ליוצא לדרך ברגליו או לרוכב על סוס שלגביו אין חשש שיירדם בהליכה או ברכיבה. משא"כ לנוסע באוטובוס ויושב שהחשש שיירדם תוך כדי נסיעה גדול, אין להניחם לפני הזמן, אם לא שיעמוד בשעת הנחתם.
ג. המציאות מראה שגם בתרגילים גדולים יש זמן ביום לקיים מצווה דאורייתא של הנחת תפילין האורכת לכל היותר שלוש ארבע דקות. לפיכך יש מקום לדון אם ההיתר להניחם בלילה תקף בתרגיל מסוג זה, במיוחד לאור העובדה שיש אומרים שאין לברך על הנחה שקודם הזמן. מאידך, היוצא לדרך עוטר את עצמו בתפילין קודם הזמן "משיכיר" והולך וממשמש בם כשמגיע זמנם ומברך עליהם. משא"כ חייל המשתתף בתרגיל המתחיל בעלות השחר ואף קודם לכן, שאף שיכול להניחם יאלץ לחולצם קודם הגיע זמנם משום שאינו יכל להתאמן עם תפילין ונמצא שלא יוכל לברך. אומנם אין הברכה מעכבת, אבל אם אפשר להניחם בזמן בברכה, ודאי עדיף.
ד. נוסף לכך הדין של היוצא לדרך שמניח לפני הזמן, אינו אמור רק במי שלא יוכל כלל להניחם ביום, אלא גם במי שקשה לו להניחם בדרך הן משום עיכוב דרכו, הן משום הקור וכדומה. ובוודאי מי שמחמת עיסוקו בתרגיל מתמשך לא יוכל להניחם, או שיקשה עליו להניחם מסיבה כלשהיא, הרי הוא בכלל ההיתר של היוצא לדרך.
ה. גם בנוגע לברכה אין הדבר מוחלט שיניחם בלא ברכה, כי ישנם לא מעט אחרונים שהורו לברך גם על הנחה שקודם הזמן, ובעיקר היכן שהדבר עשוי להביא לזלזול בהנחה עצמה (מתוך שיאמרו שהנחה ללא ברכה אינה מהווה מצווה). אומנם האחרונים הללו דיברו על אדם שאינו יכול להניח ביום כלל ואמרו שיניח בלילה שלפני בברכה, ויתכן שלחייל בתרגיל היו מורים להניח בברכה ביום על אף הקושי. אבל מכיון שדעת המשנה ברורה שגם מי שקשה לו להניח ביום רשאי להניח בלילה, ממילא גם יוכל לברך לדעת האחרונים הנ"ל למרות שפסק השו"ע הוא, שאין לברך על הנחה קודם הזמן.
סיכום:
1. היוצא לתרגיל קודם עלות השחר בנסיעה, ולא יוכל כלל או שיקשה עליו מאוד להניח תפילין ביום, יניחם בלילה שלפניו טרם צאתו או במהלך הנסיעה ובעמידה בלבד.
2. המברך על הנחה זו יש לו על מי לסמוך, אך טוב שלא יברך.
מקורות לעיון
1. צ"ו עמ' א. 2. הלכות תפילין פ"ד ה"י. 3. ברכות ט' עמ' ב' 4. רא"ש מנחות סימן י"ז בשם ספר התרומה. 5. או"ח סימן ל, ב. 6. דף ל"ו עמ' א'. 7. הגהות סמ"ק קנ"ג, י"א. 8. משנה ברורה סימן ל' סקי"ד. 9. שם סקי"ג. 10. שם סק"י. 11. שו"ת דובב מישרים ח"א סימן קל"ג, ב, שו"ת וילקט יוסף שנה י"ח סימן נ"ז. 12. שו"ת אגרו"מ או"ח ח"א סימן י'.