לפני זמן לא רב התקשר אלי אדם שלא הכרתי. הוא היה נשמע בהול מאד. "תשמע", הוא אומר לי, "כבר הרבה זמן שאני מנסה להביא את הרב ארוש לדבר אצלנו בעיר, וכל פעם נותנים לי תאריך של עוד חצי שנה. עכשיו התקשרו אלי ואמרו לי שהתפנה להם ערב בעוד יומיים אבל יש לי בעיה. אין לי מקום לארח אותו. אפשר לקבוע בבית הכנסת שלכם?". אחרי ששאלתי עם מי אני מדבר ועוד מספר שאלות, נעניתי לו, והשיעור של הרב ארוש התקיים בהצלחה כעבור יומיים של פרסום אגרסיבי ברחבי העיר.
הרב שלום ארוש הוא ראש מוסדות "חוט של חסד" המשוייכים לחסידות ברסלב, והוא מתלמידיו של הרב אלעזר ברלנד ראש קהילת "שובו בנים" בירושלים. הרב ארוש ידוע בציבור כרבו של שולי רנד.
למי מהקוראים שלא חווה את בואו של הרב ארוש למקום מגוריו, אנסה לתאר מעט. בערב האירוע עברו מדלת לדלת ברחבי השכונה אברכים ברסלבים וניסו למכור ספרים של הרב או לגייס כספים עבור מוסדותיו. מחוץ לבית הכנסת בו התקיים השיעור, בית הכנסת של קהילתי, הקימו האברכים דוכנים לממכר ספרים, דיסקים, תמונות ועוד.
בערב למחרת השיעור פגשתי באקראי את אחד ממתפללי בית הכנסת המבוגרים יותר. "אתה יודע, אתמול בלילה עברתי מחוץ לבית הכנסת", כאן הוא שהה מעט ואז המשיך, "תגיד רבי, אנחנו חייבים לתת לאנשים האלה להשתמש בבית הכנסת שלנו?". אומר את האמת, שכיוון שהמפגש היה מאד אקראי, לא היה לי זמן לתחקר אותו מה בדיוק הפריע לו. מתוך היכרותי עם האיש אני מניח שמה שהטריד אותו היה הקמת הדוכנים מחוץ לבית הכנסת, או לחילופין העובדה שחלק מאותם אברכים עמדו ועישנו מחוץ לבית הכנסת, או שמא שניהם יחד.
טענתו אגב נכונה בעיני ברמה מסוימת. ההסכמה לערוך את השיעור בבית הכנסת, לא צריכה לגרור בהכרח הסכמה לכל מה שהגיע מסביב לזה. היה מקום להבהיר שמתפללי בית הכנסת לא יראו בעין טובה הקמת דוכנים וכד' מחוץ לבית הכנסת. על אף שמחוץ לבית הכנסת זה מקום ציבורי, ועקרונית כל אדם יכול לעשות שם ככל העולה על רוחו במסגרת החוק.
אני מבקש להתייחס לשאלה המהותית - חינוכית. מי שעוקב אחרי הדברים שאני כותב כנראה יודע שאני לא מחסידיו של הרב ארוש. אני מעדיף ודורש אודות דרכים אחרות של עבודת ה', ולא בהכרח את אלו שהרב ארוש מקדם בשיעוריו וספריו. אם כן, האם זה נכון מצידי לאפשר השמעת דעות שאינני מסכים איתן בבית הכנסת שאני אחראי עליו מבחינה רוחנית?
הדברים כמובן לא נעצרים אצל הרב ארוש. שמעתי מידידים התלבטויות דומות אודות פרופסורים למקרא ולתלמוד, שדעותיהם התורניות אינן עולות בקנה אחד עם דעות שהרב דוגל בהם. שמעתי פעם מרב שהתלבט אודות מצב בו אחד מחברי הקהילה המשמש כפרופסור למקרא באחת האוניברסיטאות, ושלפי הבנתו של הרב יחסו לתורה לא היה יחס של אמונה בתורה מהשמים, גם עובר לפני התיבה בימים הנוראים. מה מידת הפתיחות שעלינו, כרבנים, להפגין כלפי חלקים אחרים במגזר הדתי?
בעבר התלבטתי הרבה בשאלה הזאת. בזמנו, הגעתי למסקנה שאי אפשר לבדוק לכל אחד בציציות, ולכן אין מנוס מלאפשר לכל אדם, המגדיר את עצמו כשומר תורה ומצוות כמובן, להיות חלק אינטגראלי מהקהילה. זאת ועוד, אם זה לטובת הקהילה ללמוד מאדם כזה או אחר, יש לאפשר לו לדבר בפני הקהל, גם אם הוא אולי לא עומד בקריטריונים של הרב. המניעים של הרב לשיתוף הפעולה הזה יכולים להיות שונים, לעיתים זה יכול להיות דובר בעל שם מוכר שימשוך עוד אנשים לקחת חלק בשיעורים בקהילה, או מאידך ייתכן והנושא המדובר בוער בקרב אנשים רבים. בין כך ובין כך אין מניעה מלשתף פעולה עם דעות וגוונים שונים.
על אף שזו המסקנה שהגעתי אליה כבר לפני מספר שנים, השאלה, האם אני חושף אנשים לתכנים שיזיקו להם מבחינה רוחנית, שבה ומנקרת בראשי מעת לעת.
לאחרונה סיפר לי חבר שהוא ביקר בישיבה תיכונית ידועה והוא "תיחקר" מעט את ראש הישיבה בדבר התכנים התורניים אותם הוא מרשה להכניס לישיבתו. ראש הישיבה סיפר לו שבעבר הוא היה מקפיד להכניס לישיבה רק תכנים שהתאימו לקו שעליו הוא חונך בישיבתו. "אך כיום", סיים ראש הישיבה, "כיוון שאני יודע שהתלמידים נחשפים לכל כך הרבה שטויות, כל דבר שיש בו סיכוי לטהר מעט את מחשבת התלמידים נכנס בשמחה לכותלי המוסד".
אז תנו חיוך כי אין יאוש בעולם כלל.
הכותב הינו בעל הבלוג "רב צעיר"