לפני למעלה מעשור בבסיס מילואים פסטורלי בצפון הארץ, במהלכו של סיור שיגרתי זכיתי לנהג ג'יפ מיוחד. בכל פעם שעצרנו להפסקת קפה הנהג שהיה חבוש כיפת ברסלב גדולה עם פונפון החל לקפוץ ולרקוד. לאחר הסיור שם הנהג בידי קסטה עליה היה כתוב "האחרון שבעם - עדי רן" ואמר "תשמע אחי, זו מהפכה!". מאז ועד היום, אני עדיין שומע את חברי למילואים, חילונים למהדרין, שרים בקול רם את "אתה קדוש". זה היה מרגש, שונה, מסעיר, חדשני ובועט - כל הדברים שאהבתי עד אז במוזיקה, אבל עם מילים קדושות, מקוריות.
לאחר אותם מילואים עוד נהגתי ללכת בכל יום ראשון למועדון הבארבי הישן, לראות אותו מופיע. לפעמים היו שם שולחנות בודדים, אבל לעומד על הבמה זה לא היה אכפת, הוא הופיע כאילו היה באצטדיון רמת-גן מול 30 אלף איש.
זו לדעתי התכלית של האיש שהיה להשראה ופורץ דרך לגל שוטף של אמנים שעשו תשובה ולא הסכימו להותיר מאחוריהם את העשייה האומנותית. עדי רן הוא בעיניי בעיקר ההופעה, הנוכחות, ההומור והקול המחוספס. השירים הקיצביים שמקפיצים את הנשמה והשירים השקטים שחודרים עמוק עמוק, עדי רן הוא כבר מזמן מותג.
 |
|
כבר מזמן מותג (צילום: יחצ)
|
עדי עבר הרבה עד שהגיע לאלבום החדש והבוגר שיצא השבוע - "התבוננות". לאחר שכל אלבום שהוציא גרר אחריו להיטים, ולאחר שהיה נראה שנשאב לתוך עולם המוזיקה החסידית בדמות כמה שיתופי פעולה טובים ("ושמרו" עם יוסי הופמן) וכמה פחות טובים, מבשר האלבום החדש את שובו של עדי המלוטש. השיר הפותח, "נקודות של כיסופים", הינו המשך ישיר לתקופת "רעש מהדרין" ו"אל תכה בסלע", פשוט חגיגה לאוהדים.
כמה בלוזים, שיר על הפיתקא (איך אפשר בלי), מעשייה מקפיצה מצב השמח בחלקו, והרבה רוק'נרול מהול בטקסטים פילוסופיים יהודיים עמוקים. בשיר שהוא חצי דיבור, "התבוננות", מדבר/שר עדי רן על התכלית של העולם ועל תכלית יצירתו שלו, כאומן חוזר בתשובה, המחפש את הבורא בכל תנועה. "התבוננות בגדולת הבורא זוהי תכלית חיי, כל מקום, כל מחשבה, כל תנועה, אף העדרה / תפקידם לגלות את האמונה"
"התבוננות" / עדי רן, מילים (חוץ מאחד), לחן ועיבודים : עדי רן