הסרטון שהפקנו כחלק ממערך ההסברה ועידוד הבנות הדתיות לשרת במסגרת השירות הלאומי ולא במסגרת שירות בצה"ל, עורר כצפוי תגובות רבות. ברצוני להגיב לביקורת הנוקבת של עורך אתר 'כיפה' משה מאירסדורף.
ראשית, הבה נתחיל עם נתונים:
סקרים שנערכו לאחרונה מראים כי 40% (!) מכלל הבנות הדתיות שמתגייסות לצה"ל נחלשו משמעותית מבחינה דתית, לדבריהן, במהלך שירותן. הבנות ציינו שקשה להן פי ארבע לשמור בצבא על כשרות, שבת, לבוש ונגיעה. נתונים אלו מגובים במסמכים מטעם אכ"א שהגיעו לידי ארגון חותם, מהם עולה כי חיילות דתיות רבות מתלוננות על פגיעה בזכויותיהן ואין להן מענה.
אם נתונים אלה לא מזעזעים אתכם או אתכן, אולי כאן טמונה הבעיה.
ועכשיו לסרטון שערכנו: סרטון זה לא נועד להחליף הסברה מעמיקה, לא מתיימר להציג את כל הבעיות, ולא טוען שאין פתרונות לחלק מן הבעיות. סרטון קצרצר זה נועד להעלות את הסוגיה על סדר היום, לעורר שיח בציבור הדתי-לאומי ולהציף את הבעייתיות בכל הקשור לשירות בנות דתיות בצה"ל.
בשנים האחרונות אגף כוח אדם בצה"ל וארגונים אינטרסנטים שונים, משקיעים משאבים רבים כדי לעודד בנות דתיות להתגייס לצה"ל למורת רוחם של ראשי האולפנות. לצורך כך צה"ל הקים אף את מדור 'בת-חיל'. כחלק מהקמפיין לגיוס בנות דתיות, מוצגים שוב ושוב על ידי אכ"א נתוני גיוס שאינם מדויקים בלשון המעטה, בניסיון להוכיח שהסכר כבר נפרץ. העיתונאי יוחאי עופר, בכתבה שפורסמה ב'מקור ראשון', מראה שמדובר בעוד ספין לא הגון של דובר צה''ל. המהלך לא נעצר כאן. כפי שפורסם לאחרונה בגלי צה"ל, הצבא נערך לקמפיין נרחב שמטרתו גיוס בנות דתיות לשירות קרבי במסגרת מיזמים שקבלו שמות מתאימים: 'מאמינות בלחימה' ו'עין לציון צופיה'.
רק לאחרונה נוכחנו לראות עד כמה התעמולה הזו משפיעה ומחלחלת לתוככי החינוך הדתי. משרד החינוך פרסם תקנה שמאפשרת לגופים שפועלים להעלאת אחוזי הגיוס של הבנות הדתיות, להיכנס לאולפנות ולהשפיע על הבנות להתגייס, זאת בניגוד לתפיסתו של החינוך הממלכתי דתי לאורך השנים ובניגוד לדרכה החינוכית של הציונות הדתית.
מול התעמולה הנרחבת של גופים אלו, אנו רואים חובה לחזק ולעודד את הבנות להמשיך במסורת החמ"ד ולפי פסיקת רבני הציונות הדתית, ולשרת בשירות לאומי ולא במסגרת צה"ל.
משיחות שקיימנו עם בנות שבחרו להתגייס, עלה כי בעקבות הקמפיין של 'בת-חיל' בנות רבות קיבלו את הרושם שהן יגיעו לתפקידים נחשקים וחיוניים כמעט כמו של "מהנדס גרעין". למעשה, רובן המוחלט של הבנות הגיעו לתפקידים משרדיים או חינוכיים, חלקם חשובים יותר חלקם חשובים פחות. המשותף לכולם שאת אותה תרומה הן היו יכולות להעניק למדינה גם במסגרת השירות לאומי.
נושא נוסף שראוי לדיון בהקשר זה הוא אחוז ההטרדות המיניות בצה"ל. זה כבר לא סוד שבצה"ל חל זינוק בכמות ההטרדות המיניות, לפני מספר חודשים נתון זה פורסם בערוץ 10 בעקבות הדלפת מסמך של ראש אכ"א. נכון, אין בעולם הזה מסגרת סטרילית. גם במסגרות רבות בשירות הלאומי, הבנות ישרתו בצוותא עם גברים והן חשופות, לצערנו הרב, לסיכונים המצויים באזרחות.
עם זאת ישנם לא מעט תקנים שמאפשרים מסגרת מוגנת יותר, וגם במקומות הבעייתיים בשירות הלאומי - רמת הסיכון ואחוז ההטרדות בפועל נמוכים בהרבה מהמסגרת הצבאית. אין ספק, גם בשירות הלאומי יש הרבה מה לשפר, עם זאת, האפשרות שקיימת לבת השירות הלאומי לעזוב את תפקידה או את השירות בכלל כאשר היא חשה לא בנוח, היא קריטית לעניין.
הבנות צריכות לדעת שהגיוס לצה"ל הוא החלטה שאי אפשר לחזור ממנה. ברגע שהתגייסת, גם אם גילית שהוצבת בתפקיד משעמם וחסר משמעות, גם אם גילית שרמת הצניעות היא לא כמו שציפית, גם אם גילית אלף ואחד דברים שלא ידעת ולא שיערת מלכתחילה - אין דרך לחזור חזרה. וכן, יש הרבה הפתעות לחיילת הדתית בצה"ל.
נכון, גם החיילים הדתיים מתמודדים עם מציאויות לא פשוטות בכלל במסגרת שירותם הצבאי. אז למה אנחנו כן קוראים לבנים להתגייס לצה"ל ואילו לבנות אנחנו קוראים לשרת בשירות לאומי?
מלבד שזו כאמור הדרכת כל רבני הציונות הדתית, יש הבדל מאוד עקרוני. על אף המורכבות הנוצרת במפגש בין העולם דתי למערכת הצבאית, הצבא הוא חיוני לקיומנו כעם בארץ ישראל, ולכן מיטב בנינו משרתים ותורמים את חלקם בהגנה על בטחון המדינה. שירות כזה לא ניתן לקיים במסגרת אחרת. אולם את תרומתן של הבנות בצה"ל, שרובן המוחלט אינן לוחמות ואינן צריכות להיות לוחמות, ניתן ללא כל בעיה לקיים במסגרת שמתאימה יותר לעולמן הרוחני והערכי.
הציונות הדתית מחנכת את בניה ובנותיה לעולם ערכים ייחודי ומורכב, ערכים אלו עלולים להתנגש לפעמים ויש צורך למצוא פתרונות לאותן מציאויות מורכבות. בנות רבות שגדלו על ערכי אהבת העם והארץ שואפות לקחת חלק בהווייה הישראלית ומבקשות לתרום תרומה משמעותית למדינת ישראל. הגישה הפשטנית מפנה אותן לשירות צבאי ככל הבנות, אך מתוך הבנת המורכבות והייחודיות של עולמן יש להפנות אותן לתרומה משמעותית לא פחות בתוך מסגרת שמתאימה להן ככל האפשר.
הבירור של הסוגיה החשובה הזו, ושל סוגיות חשובות נוספות מעלה נקודה משמעותית: הגיע הזמן שהציבור הדתי-לאומי יחזור לשיח ערכי אמתי, שיח שממשיך לפתח ולהוקיר את הערכים הכלל-ישראליים, החברתיים והציוניים, אך לא מוותר על שורש תפיסתנו הנובע מערכי התורה ונאמן לה.
תרומה משמעותית למדינה - כן. שירות לאומי משמעותי - כן. שירות צבאי הפוגע בעולם הערכים של הבת הדתית - לא ולא.
הכותב הוא חוקר בארגון 'חותם'