שאלה
עברנו את המסע של ראש השנה. עקבנו אחרי סימנים, אכלנו דבש, פגשנו דגים זוללי חטאים... והגענו ליום השבת המפריד בין ראש השנה ליום הכיפורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
ליום השבת הזה יש שם מיוחד - "[שבת שובה]" מכיוון שבשבת זאת קוראים את ההפטרה ["שובה ישראל עד השם אלוקיך כי כשלת בעונך]" (הושע, פרק י"ד פסוק ב').
אנחנו באמצע עשרת ימי תשובה, והנביא קורא לנו "יאללה חבר'ה, יש עוד מה לנקות, קדימה לעבודה!.
*
בפרשת השבוע, פרשת "[וילך]" מסופר על ימיו האחרונים של משה רבנו לפני הסתלקותו מן העולם.
והנה, אחרי הרצאה ארוכה של אזהרות שאומר משה לעם מה יקרו אם לא ילכו בדרך הישר, "מעדכן" הקב"ה את משה:
"[ויאמר השם אל-משה, הנך שוכב עם-אבותיך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלוקי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלוא על כי-אין אלוקיי בקרבי, מצאוני הרעות האלה]" (דברים, פרק ל"א פסוקים ט"ז – י"ז).
[עברית]: אל תחשוב שמה שאמרת חדרו ללבבות והועילו במשהו. הם ייפלו, אני אכעס ואסתיר פני – ואז התוצאות יהיו לא טובות (בלשון המעטה).
אם תוצאת המשחק ידועה מראש ואין "סיכוי לאהבה" תרתי משמע – אז [למה בכלל להתאמץ ולנסות] ללכת בדרך הישר? הרי כבר חתום וקבוע שהכול יהיה מושחת ורקוב ושסיכוי ההצלחה שלנו להיטיב יהיו נמוכים (אם בכלל יהיו קיימים)...
נותר רק דבר אחד לעשות – [להיכנס לדיכאון].
*
אבל אפשר לקרוא את אותם פסוקים בתובנה אחרת שראוי לתשומת לב מיוחדת:
התורה אומרת שהיא ניתנה לנו בעולם שאינו מושלם, במציאות שיש בה כישלונות.
הקב"ה לא חשב שנחיה בעולם של מלאכים אלא להיפך – הוא ידע שרוב בני האדים ייכשלו בשלבים שונים בחייהם.
ובכל זאת, כל בן אדם שנכשל מידי פעם יאמר לנו שהוא [רוצה לחיות בעולם של ערכים חיוביים] ובחברה שהטוב והצדק שולטים בה.
ההודאה של משה על הכישלון באה ממקום של [עידוד וחיזוק], ומטרתה לומר שלמרות הכישלונות שצפויים לנו בכלל ובפרט – אל לנו להתייאש!
*
מימרה חסידית עתיקה אומרת שהחטא היותר גדול של האדם הוא ההצהרה "אין אלוקיי בקירבי", הכוונה להרגשה שהוא [איבד את העולם החיובי שבאישיותו].
אבל בעצם אין אדם שאין בו, בהכרתו או בעולמו טוב מסוים – אלא