שאלה
בפעם הקודמת שאלנו שאלות על סיפור "קמצא ובר קמצא" (מסכת גיטין, דף נ"ה עמוד ב '– דף נ"ו עמוד א') והבנו שיש בו דברים ממש לא הגיוניים ואולי מצחיקים. כנראה הגמרא רוצה לומר לנו משהו דרך הסיפור...
*
קודם כל יש להבין שכל סיפורי החורבן המובאים בתלמוד מייצגים "כוחות" או בשם אחר – "אפיון" שהיה בזמן ההוא, שגם בגללו חרבה ירושלים. זה לא בא לספר סיפורים היסטוריים כמו למשל על מלך עצבני שאוהב שוורים.
ונגיד שהכול אמיתי 100% ומגיע ליהודים שהקב"ה יעניש אותם בגלל שנאת חינם שרבו אחד עם השני – בגלל זה הקב"ה החריב את בית המקדש והרג מיליון יהודים (שליש מיהודי העולם). התלמידים רבו ביניהם, המורה התעצבן – [ושרף את בית הספר עם כל התלמידים]...
איך זה יכול להיות? יש פה עוד משהו מפוספס...
*
המהר"ל אומר שמה שנחרב הוא [לא] בית המקדש. בזמן ההוא נקרא בית המקדש בפי חכמים "עצים ואבנים" כי הוא היה ללא שכינה. כשהם אומרים "חרב בית המקדש" הם לא מתכוונים לבניין שנפל.
[אחדות] ישראל נחרבה!
בית המקדש הוא [סמל] לאחדות, וברגע שמבינים את זה אפשר להתחיל לנסות הבין למה מלך רומא האמין לקמצא ולמה הביא את צבאו לירושלים.
*
הסיבה למעשי המלך היא שיש [התנגשות בין שתי אידאולוגיות בעולם].
הראשונה מאפיינת את [כל המין האנושי] - אידאולוגיה של [פירוד]!
השנייה השייכת [רק לעם ישראל] - אידאולוגיה של [אחדות]!
מה פירושם של שתי האידיאולוגיות?
הראשונה - [האחדות]: אומרת שכל מה שאנחנו קולטים מהמציאות זה גוונים של הקב"ה, הופעתו במציאות. "[אין עוד מלבדו]".
אין שתי דברים בעולם אלא רק דבר אחד – אלוקות שמופיעה בצורות שונות: עננים, חשמל, ציפורים, אינטרנט, גרביים, תרפות, ספרי תורה (להבדיל) ועוד...
לפי זה, [מי אני ומי אתם]? כולנו גוונים שונים של אותו אחד - הקב"ה! כל אחד ותכונותיו האישיות וכוליה...אבל במהות כולנו גוונים של אותו אחד.
השנייה – [הפירוד]: לא אומרת שיש כמה אלים אלא אומרת ש[הכול שונה]! כל דבר בפני עצמו, אין קשר ישיר בין דבר לדבר.
זה לא ששאר העמים טיפשים אלא זאת אידאולוגיה – אין הרבה אלים על שום הר או כמו פוסידון/נפטון שנמצא מתחת לים שיש לו קלשון ביד והוא מדבר אל דגים (אולי פשוטי עם חשבו כך).
האידאולוגיה של הפירוד אומרת [שלכל דבר יש ערך עצמי] שהוא אינסופי. את הערך