שאלה
ע"ה
השבת, אחרי כל החג הארוך והחירותי, קראנו את פרשת "[אחרי מות]".
הפרשה מתארת את שני הצדדים, הקיצונויות שאדם יכול להיות:
מצד אחד, להיות האדם הכי הכי קדוש, במקום הכי קדוש וביום הכי קדוש.
מהצד השני- איסורי עריות, להיות אדם שפל ועסוק בזימה.
לעניות דעתי, הימים שלנו, ימי ספירת העומר, הם התשובה הנכונה של "[אז מה עדיף]"?
לא זה ולא זה, להתעלות בכל יום, להתקדם ולשאוף מעלה בעליה מתמדת, כל יום קצת.
ומה לזה ול[מימונה]?
לפני פרשת העריות, כתוב "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם [וחי בהם]".
מסביר בעל ה"[נתיבות שלום]", שאת המצוות- אלו שלא מבינים (החוקים) ואלו שמבינים קצת יותר (המשפטים), לא מספיק רק לקיים, אלא יש לקיים [בחיות, בהתלהבות ובשמחה!
תגידו לי אתם - היש שמחה גדולה מהמימונה לחזור לשגרת החמץ??
אז "[תרבחו ותסעדו]", בשמחה ובחיות גדולה!
מימונה שמח!
מעיין, חברים מקשיבים
maayanbk@gmail.com