ההורים שלי נפדים

בס"ד

שלום לך

טוב שפנית אלינו
פרידה זו תקופה כל כך מבולבלת ומורכבת שוודאי צריך אוזן קשבת. גם במקרה בו ההורים נפרדים בהשלמה ובדרכי נועם זה קשה, מכביד וכואב.

חייבים לדבר-לאו דווקא איתנו, הצינור יכול להיות ההורים עצמם, אחד האחים, אבל רצוי גורם חיצוני אליו מרגישים קירבה, מורה, יועצת, רב ביה"ס או כד'. ואם המשפחה בשלה לכך, רצוי מאד ללכת לטיפול מקצועי אשר יסייע בידייך לעבור את התקופה הקשה. בכל אופן איך והיכן שלא תבחרי להתבטא, הדבר עדיף על פני ההסתגרות כמעט תמיד.

ובינתיים את פועלת נכון.
אם נצא מנקודת הנחה שההורים ניסו את אשר ביכולתם והלכו לייעוץ זוגי, אני מניח שאין זה התפקיד שלכם הילדים לאחות את הקרע (כמובן שאם יש לך רעיון מה ניתן לעשות, שווה לחשוב עליו גם אם הסיכוי לא גדול. אני מכיר זוג שנשארו יחד בגלל מכתב משותף שכתבו הילדים).
מה שנשאר הוא ללמוד לאט לאט את המצב החדש ולבחון את עצמנו כלפי פנים וכלפי חוץ: האם עלי לבצע שינוי? ואם כן מהו? כיצד אני מתמודדת עם היציאה של אבא מהבית? האם זה סוד? חצי סוד? גלוי לכולם?
המון המון שאלות.
הללו מתבררות אט אט ולכן זה בסדר לא להגיב בקיצוניות. גם הלב שלך לא חייב לבכות מיד, נראה שהוא טרם הפנים לחלוטין את הזעזוע, אך גם ייתכן ולפעמים הוא מבין מדוע ההורים בחרו בבחירה הכואבת הזו, ואז קשה יותר לבכות כי ההזדהות קיימת גם היא.

סופו של דבר...אני מניח שעוד יהיו לך שאלות ובירורים... אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. תרגישי בנח.

הדוא"ל שלי:
eyfy156@gmail.com

בברכה

אליהו