שאלה
כבוד הרב שלום ,
שמי נופר בת 26 נשואה מחודש אב ממבצע צוק איתן
אני ובעלי בתהליך חזרה בתשובה.
שומרים שבת, טהרת המשפחה , מצוות , שיעורי תורה ברוך השם.
השאלה שלי רצינית מאוד
בזמן שאני קוראת תהילים , מתפללת יש לי גירודים ואף דיגדוגים באף
בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות אך הדבר מוציא אותי מריכוז בתפילה.
כשאני קוראת חומר אחר אין לי את הרגשת הדיגדוגים.
אני מרגישה רע כשאני באמצע תפילה מתחילה לגעת בפנים ולגרד את האף ואף זה מוציא אותי מריכוז .
דבר זה נמשך מס' חודשים ועכשיו הבנתי שזה קורה רק בזמן תפילה ונפסק כשאני מפסיקה להתפלל .
שמעתי תשובה כגון : זהו היצר הרע.
האם יש משהו לעשות למול זה? תודה
תשובה
שלום וברכה
וברוכים הבאים.
השאלה היא אכן רצינית. את הנושא הרפואי או הפסיכוסומאטי אני לא יודע להסביר. זה לא התחום המקצועי שלי.
אבל אני יודע לומר מה אני עושה כשמטרידים אותי דברים תוך כדי התפילה. במשך שנים אני מפתח עוד ועוד טקטיקות להתמודד עם העניין, בשל העובדה שטבעי מאוד שלתוך ניסיון למחשבה מרוכזת בתפילה תתגנבנה עוד ועוד מחשבות זרות ואחרות. בכל מקרה, יש יותר שלא להאשים את היצר הרע, כי מייחוס דברים ליצר הרע לא יוצא שום דבר טוב.
אין לי דבר אחד שהוא ה"מנצח", ובכלל, יש סיפור חסידי הטוען כי אם יש אדמו"ר שיש לו פטנט למנוע התגנבות מחשבות זרות לתפילה – כדאי מאוד להתרחק ממנו, כי הוא כנראה לא אומר אמת.
אחת הטקטיקות היא דווקא להזמין את התופעה הגופנית שאת מתארת לתפילה. במקום להילחם נגדה, להזמין את הגרוי הזה להתפלל: להתפלל רפאינו כדי שכביכול הוא עצמו יירפא, להתפלל עם הטרדה על גאולת העם ושיבת שכינה לציון, וכך לעתים התופעה הגופנית הזו מפסיקה להיות אויב, והופכת להיות חלק בלתי נפרד מהתפילה.
נסי לתרגל את זה. ואם נזדקק לניסיונות אחרים – ננסה.
כל טוב והצלחה