שאלה
לפעמים, במיוחד בשנה האחרונה, אני מרגישה כאילו הקב"ה דופק אותי. תמיד אומרים שהקב"ה הוא לא כספומט, ולא כל מה שמבקשים מקבלים, אבל אני ממש מרגישה כאילו הקב"ה דופק אותי. תמיד הייתי נחשבת ל"דוסה", והשנה אפילו התחזקתי יותר בתפילה, בצניעות וכו, אבל לצערי רבו המקרים והמון אנשים שהכרתי נפטרו השנה. ועד כמה שאני מתפללת חזק אני לא מרגישה שלקב"ה באמת אכפת, כמעט כל מי שהתפללתי עליו מת.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום חברה יקרה.
אני משערת לעצמי שקשה מאוד לחוות פעם אחרי פעם את התסכול והעצב הנורא של מוות של אנשים קרובים או מוכרים.
בתוך העצב ואולי אפילו הכעס, אני מזמינה אותך להתבונן מהגובה, בתקווה שתנתן לך שאלתך בבקשתך.
הקב"ה ברא את העולם ולא עזב אותו לרגע. הוא מנהיג אותו יום יום ושעה שעה. אין דבר שנעלם ממנו או נסתר מנגד עיניו. הוא יודע בדיוק מה קרה מה קורה ואפילו מה יקרה. הוא פועל על פי תכנית אלוקית שאותה אנחנו לא יודעים. אין לנו מושג איך ה´ מתכנן להוביל את העולם אל הגאולה המובטחת.
אבל דבר אחד חתום לנו- ה´ הוא טוב. וכל מה שהוא עושה הוא עושה לטוב.
´לדפוק אותנו´ זה ההפך המוחלט מהרצון שלו.
משל למה הדבר דומה?
לאשה שילדה תינוק. בשעה טובה ומוצלחת היא יוצאת מבית החולים עם חבילה מתוקה וקטנטונת שכל רצונה הוא רק להיטיב לדבר היקר הזה שהיא יצרה.
אבל לא תאמיני- שבוע אחר כך את מוצאת אותה בדרך לטיפת חלב לתת ליצור הקטנטן וחסר האונים הזה לא פחות מאשר חיסון. חיסון- מחט ארוכה נשלפת וחומר שורף ושקוף נכנס אל תוך ורידיו הזעירים של העולל.
אכזריות, לא?
לא.
אבל התינוק לא מסוגל להבין את זה. הוא בקושי מסוגל להבין משהו- באופן כללי. את יודעת מה, הוא אולי אפילו לא חושב...
פשוט כואב לו. והוא בוכה.
גם לנו מותר לבכות כשכואב לנו, רק שנזכור אי שם באחורי המוח... שהעובדה שכואב לנו לא מצביעה על אכזריות של מי שמכאיב.
ההפך הוא הנכון.
שנדע רק טוב ונעימות.
רות.