שאלה
ברכה ושלום ותודה על תשובתך.
1.) מה שאתה אומר, נשמע לי כך:
יש סתירה (בעולמינו) בזה שאלוהים יודע הכל (-> אין בחירה) והתורה (שאומרת שיש). אתה טוען, שבגלל שאלוהים במישור אחר, שהוא יישב סתירה זו. זה כמו להגיד, אני ארצח, זה סותר את המוסר, אלוהים גדול, דרכיו שונות משלי, הוא במישור אחר, שהוא יישב סתירה זו. זה לא עובד ככה.
2.) זה שבן אדם לא בורא מחשבות ורצונות יש מאין אומר שבן אדם לא בוחר מחשבות ולא בוחר רצונות. וזה בהחלט קשור.
3) אז תעזוב את המורה למתמטיקה, כשאז לא ידעתי שאלוהים לא במישור שלנו. כשאני מקבלת קבלה בסופר, כיום אני יודעת שאלוהים לא במישור של הלוגיקה, ובכל זאת אני לא מתווחכת.
אתה כתבת כך: "בדיוק כך לגבי הגשם – במישור שלנו, כשיורד גשם, אנו יודעים שנירטב אם נצא החוצה ונישאר יבשים אם נישאר בבית, וזה המישור בו אנו חיים. כל זה אינו מוביל למסקנה כלשהי ביחס לאלוהים (!!!)."
אז אני אומרת שלמרות שאלוהים במישור שונה, הלוגיקה שלנו בעולם שלנו חייבת להישמר. אתה מסכים שהלוגיקה שלנו חייבת להישמר? אנו יודעים שאם -> נירטב. ואני יודעים שכשאלוהים יודע הכל -> אין לנו בחירה. ***כל זה אינו מוביל למסקנה כלשהי ביחס לאלוהים*** נכון מאוד!! כי הלוגיקה שלנו נשמרת, ולא משנה שאלוהים גדול ושהוא מעל הלוגיקה. כשיורד גשם אני יודעת (!!!!) שארטב. וכשאלוהים יודע הכל אני יודעת (!!!!) שאין לי בחירה חופשית. פשוט מאוד. לא צריך להסיק מסקנות על אלוהים כשיורד גשם. הלוגיקה נשמרת.
4) אני יודעת שספר איוב לא "עוסק" בשאלה והתשובה החסרים. אבל למה השאלה והתשובה חסרים? זה אמור להיות סיפר קוהרנטי. זה כמו שאליפז פתאום יגיד: תשמע איוב את דברי, ואז לא יהיו דברים?!?!? הספר לא "עוסק" בדברי אליפז בנקודה ספציפית בספר, אבל זה סיפור קוהרנטי. מה אם היה כתוב:"איש היה בארץ עוץ ושמו... ופתאום (!!!) היה חסר את שמו. הספר לא "עוסק" בשמו של איוב. אבל הספר בתנ"ך, מה הסופר לא מבין בכתיבה?
ולמה הפירוש הוא בכלל ששמע נא, אנכי אדבר, אשאלך והודיעני זו חזרה על אזר נא חלצייך כגבר, אשאלך והודיעני. או עוד פירוש, ששמע נא אנכי אדבר אשאלך והודיעני = וואו אלוהים. אתה באמת צודק. אגב, בתרגום לאנגלית בכלל כתוב ששמע נא אנכי אדבר אשאלך והודיעני = "אתה אמרת אשאלך והודיעני" בלי התייחסות כלל(!!!) לשמע או לאנכי אדבר. אני מתעקשת שתודה שמשהו פה חשוד
תשובה
שלום וברכה
א. אכן זה מה שאני אומר. אני אכן אומר שאנחנו מדברים במישורים שונים, וממילא הניסיון ליישב את הדברים הוא עקר לחלוטין. הדוגמה מהרצח ברמה העקרונית היא דוגמה נכונה, ואכן ריבונו של עולם לכאורה ציווה את אברהם אבינו להרוג את בנו ואברהם הלך לקראת העקידה. כל זה ברמה התיאורטית. ברם, ברמה המעשית כשהתתנגשות הזו קיימת אני מנסה למנוע אותה וליישב אותה – גם בתחום הפילוסופי אני מנסה לקרב את המישורים, וגם בתחום המוסרי – בשעה שנראה כי ריבונו של עולם ציווה על דברים לא מוסריים התייצבו גיבורי המקרא לנגדו ושאלו שאלות קשות, לאמור: ניסו ליישב בין המישורים, אולם נקודת המוצא שלהם הייתה כי אין ביכולתם ליישב לחלוטין.
ב. לא הבנתי את ההערה השניה לגבי בריאת מחשבות.
ג. את צודקת לחלוטין שאנחנו חיים בעולמנו לפי הלוגיקה שלנו, וכשירד גשם אנחנו נירטב. לא רק שעל זה לא חלקתי אלא שאת זה אני כתבתי. ברם, את מנסה לעשות משהו למעלה מכך, ולנסות בעזרת הלוגיקה בה אנו חיים באופן מוחלט – לקבוע מהי הלוגיקה של האלוהים, והיכן היחס שבין הבחירה החופשית שלנו ובין ידיעתו את הכל מראש. את מתיימרת לפצח את זה, או להסיק מכך שמשהו במשוואה לא קיים (או בחירה חופשית או ידיעת אלוהים) ואני טוען כי הדבר לא מהווה לגבי כל בעיה, כי את הלוגיקה שבה אלוהים מתנהל – אין לי כל יומרה להבין.
ד. את מניחה שספר איוב צריך להיות קוהרנטי, ומתוך כל יש לך שאלות, ואת מסיקה מסקנות וכדו'. ההנחה הבסיסית שלך היא החלטה שלך. היא לא מחייבת את הסופר. סופר ספר איוב אכן לא כתב ספר קוהרנטי, ובכלל – סיפור שבא להעביר רעיון כלל וכלל לא אמור להיות קוהרנטי. ממילא, המסקנות שאת רוצה להסיק הן לגיטימיות מאוד, אולם רק לפי קו המחשבה שלך.
ה. קשה לי לפרוש את כל הבנותיי בספר איוב. ברם, כל גיבורי המקרא, בשעה שכאב להם – צעקו. לא קיבלו את זה בתור עונש בהכנעה. הדבר אפוא מחייב דיון הרבה יותר ארוך.
כל טוב ויישר כוח
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם