שאלה
חיוב פירות בודדים בתרומות ומעשרות, בכניסה לחצר ולבית.
המשנה במעשרות פ"ג אומרת "תאנה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור...". פשט המשנה הוא שמכיוון שלא נגמרה מלאכתן, אין הפרי נקבע למעשרות בהיותו בחצר. ומכאן הוא הדין כאשר יכניסנו לבית לא יקבע למעשרות, וכן אם העץ מחוץ לחצר ומכניס פרי בודד לחצר לא יקבע למעשרות מכיוון שלא נגמרה מלאכתו.
וכן פסק חזו"א בהל' דמאי ז' סקכ"ד. ומובא בדרך אמונה לרב קנייבסקי הל' מעשר ד טו בביאור הלכה. ושם מביא גם את שיטת מרכבת המשנה (הלכות מעשר א, י) שמבאר משנה זו באופן שונה, ומוכיח הרב קנייבסקי שאף לשיטתו כניסת הפרי הבודד מהחצר אל הבית לא קובע למעשרות. מכל מקום נראה לענ"ד שהביאור של החזו"א הרבה יותר מכוון לפשט המשנה.
אולם, מצאתי שחכמת אדם בשער מצוות הארץ פ"ג הלכה כ' לא פוסק כך, והתקשתי כיצד הבין את המשנה והרמב"ם.
שאלתי היא מה שיטת הרב בנושא זה. והאם יש לו הסבר לשיטת חכמת אדם.
בנוסף לזה, אשמח לדעת מה הרב פוסק למעשה בעניין קביעות למעשרות בכניסה לרכב. האם אכן הרב פוסק למעשה לחשוש לקביעות במעשרות ברכב, כפי שכתב הרב עזריאל אריאל במאמרו באמונת עתיך 13?
בברכה,
בנימין קוסובסקי
תשובה
בס"ד
לרב בנימין הי"ו
שלום וברכת ד'
החכמ"א הסביר ואמר שדין צרוף שניים הוא רק בחצר ולא בבית , והמשנה מדברת רק על חצר ולא על בית. לדעת החכמ"א יש לחלק בין חצר הקובעת מדרבנן ובית שקובע מדאורייתא. אמנם יש שחולקים וסוברים שגם חצר קובעת מדאורייתא, אבל החכמ"א בודאי חילק בין חצר ובית, וכפי שכתב הכס"מ (פ"ג ה"ד) ועוד מפרשים, ועיין בגר"א (של"א ס"ק קלט) החולק על דברי הכס"מ וס"ל שדין החצר כבית. לפי הגר"א אין הסבר לדברי החכ"א. אבל לפי הכס"מ יש מקום לחלק בין בית הקובע מדאורייתא ואז אין מקום לחלק בין אחד ושתיים ולעומת זאת בחצר שקובע מדרבנן יש לחלק בין פרי אחד או שניים.
ביסוד הדבר מדוע לחלק בין בית וחצר, הרי כל הדברים הקובעים אין קובעים אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וא"כ גם בית לא קובע אלא כשיש שניים ולא אחד? אלא שיש להבין את חיוב הצירוף. התוס' (ב"מ פט ע"ב ד"ה שתים) כתב שקציצת שתיים הרי זה גמר מלאכה, אולם הרמב"ם (פ"ג הי"ט) דן שאכילת ארעי היינו אחד אחד, אבל שניים שניים הרי זה קבע. אנו לומדים מחלוקת ראשונים מהו הצירוף לפי התוס' והר"ש (פ"ד מ"א) דין הצירוף גמר מלאכה ואילו לרמב"ם הדין הוא בקביעות. אם הדין הוא בגמר מלאכה מסתבר שאין חילוק בין בית וחצר, שהרי כל הדברים הקובעים אין קובעים אלא בדבר שנגמ"מ (רמב"ם פ"ג ה"ג), אולם אם הדין הוא שצריך צרוף כדי שתהא אכילת קבע יש מקום להסביר שקביעות בחצר היא רק בשתיים, אבל בגלל חשיבות הבית אפילו אחד ג"כ קובע. ועל פי זה מוסברים דברי החכמ"א.
לשאלתך להלכה מכיוון שזהו ספק בדרבנן אפשר לנקוט לקולא ולא לעשר בא' שנכנס לבית, אולם בודאי שלכתחילה יש לחוש לדעת החכמת אדם (וגם לפי מרכבת המשנה) ואפילו בהכניס אחד לבית אין לאכול ללא הפרשה.
לגבי הרכב, הדיון הוא רק כשאוכל בתוך הרכב, ברור שרכב המעביר איננו נחשב להיות בית קבע.
גם בכך נראה שיש להקל ואפשר לאכול ארעי, ולדעתי אין דברי ערוה"ש והגרצ"פ שהובאו במאמר, שייכים לדיני מעשרות, ויש צורך בחצר ממש, ולכן אין מכונית נחשבת בית קבע כלל לעניין מעשרות.
כתיבה וחתימה טובה
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם