סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת

שאלה

בס"ד

כבוד הרב שלום אני שולח לכם הודעה בקשר לראיה של הדגים, אבקש את תגובתם בנושא

נושא: הפרכה של נושא הקשקשת:

הנה הטיעון של הידברות:

כוונת התורה ב"אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ" היתה להכריז:

"כל דג או יצור מים אחר, אם יש לו קשקשת, אזי בהכרח ימצא בו סנפיר".

זאת לטענתם הוכחה לכך שנותם התורה ידע דברים שאפשרי לדעת רק בצורה על אנושית. מכאן שנותן התורה היה על אנושי (אלוהים, במקרה הזה).

הנה דרך הפרכת הטיעון:

הטיעון של ערכים מתבסס לחלוטין על האקסיומה שהתורה לא התכוונה לומר: "בדרך כלל לדג שיש קשקשת יש סנפיר", אלא התכוונה לומר: "תמיד לדג שיש קשקשת יש סנפיר".

אם האקסיומה לא נכונה, ממילא הטיעון של ערכים מקורו בטעות. ולכן נוכל לסגור את הנושא.

הנה הפרכת האקסיומה לטיעון:

ספר הכתב והקבלה על ויקרא פרק י"א פסוק ט':

"סנפיר וקשקשת". לרבותינו (חולין ס"ה ב'): "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר", ואם מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת אין צריך לבדוק אחר סנפיר. ולא היה צורך לקרא למכתב רק סימנא דקשקשת! והא דכתב רחמנא סנפיר - "יגדיל תורה ויאדיר". עד כאן.

ויתכן דהך כללא דכיילי רבותינו כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אינו כלל מוחלט לומר שאין בנמצא כלל מין דג בקשקשת בלא סנפיר, דהא ידענו הפוכו! שבים הספרדי נמצא דג הנקרא סטינקס מרינוס שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר. אבל מאמרם "כל שיש וכו'" הוא מאמר שאינו מוחלט. כמאמרם (ר"פ בכל מערבין): "אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהם חוץ". ומאמר "כל שיש וכו'", כלומר: רוב שיש לו קשקשת יש לו סנפיר.

ומצאתי כדברי בכרתי (סימן פ"ג סעיף קטן ג') שכתב: בכל הדברים בפרט בטבע הברואים יש דברים יוצאים מן הטבע כמו שהעידו חכמי הטבע בטבעי בעלי חיים, ורבותינו דברו על הרוב, הרוב שיש לו קשקשים יש לו סנפיר. ומין הנמצא בקשקשת ואין לו סנפיר אינו סותר לדברי רבותינו, וכן כתב הרב בעל תשוב' כנסת יחזקאל (בחידושיו לנדה דנ"א הנדפס בחידשי רשב"א נדה) דמה שאמרו כל שיש לו קשקשת פירושו רוב, ונפקא מינה לדינא דחתיכת דג דאזלינן בתר רובא.

והדג שבים הספרדי שאין לו סנפיר ודאי טמא הוא דבעינן תרווייהו סנפיר וקשקשת (כמו שכתב התוספות נדה נ"א ב' דיבור המתחיל: "ולכתוב") דדומיה

תשובה