קבורה בארון

שלום לשואל.ובא לציון גואל.ושמחה לעם ישראל בבניין אריאל.בקיבוץ נדחי ישראל .מביאים תודה בבית האל. – אמן

ראשית ברצוני להרגיע אותך בדברי קודשו של הקשו"ע . ובטוחני שאחר שתקרא אותם ירווח לך מעט ללילה זה ותוכל ללכת לישון – בטוב תלין וברחמים תקיץ . ולאחר דבריו אסביר מעט את הדברים. וכך כותב הקשו"ע (גנצפריד) סימן קצט סעיף א' שהוא בעצם קיצור לספר "חיי אדם" ולא קיצור של השו"ע .אך התקבל להלכה ולמעשה בקהילות רבות בישראל :

["קבורה האמורה בתורה, הוא שיתן את המת בקרקע ממש, ובהרבה מקומות נוהגין להניח את המת בארון העשוי מנסרים וכך קוברין אותו, דאי אפשר שלא יהיו נקבים בארון זה וסגי בהכי. ויש מקומות שקוברין בלא ארון אלא מניחין אותו על הקרקע ממש בלא דף תחתיו אלא מן הצדדים נותנים שני דפים, ועל אלו נותנים עוד דף אחד, כדי שלא תפול העפר על גוף המת שזהו בזיון לו, ויש מקומות עוד שקוברין שאר מתים כך בלא ארון ורק לכהנים ובכורים שהם חשובים עושים ארון. כשעושין ארון יש ליזהר בשיורי הנסרים, שלא לעשות מהם איזה תשמיש, ויש להסיק בהם תחת הכלי שמחממים את המים לטהרה. טובי לבב שהאכילו עניים על שלחנם, יש לעשות להם ארון מן השלחן כמו שנאמר והלך לפניך צדקך. " ]

[האם יש מצווה לקבור?]
נאמר בתלמוד הבבלי בסנהדרין דף מו : "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: רמז לקבורה מן התורה מניין - תלמוד לומר כי קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה." הקבורה היא מצוות עשה מהתורה וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות אבל פרק יב) ובשו"ע יו"ד סימן שס"ב.

[למה צריך לקבור באדמה ?]
משום שנאמר בספר בראשית פרק ג " עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב " ונאמר במדרש שאמר הקב"ה לאדם "קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, א"ר שמעון בן יוחאי מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תשוב." והאמונה בתחיית המתים היא אחד מיסודות היהדות אם כן נמצא שמצוות הקבורה חייבת להיות באדמה והיא גם ההכנה לתחיית המתים.

[האם מברכים על מצווה זו?]
אכן היה ראוי לברך .
אולם מכיוון שהקבורה היא רק התחלת המצווה והיא לא נגמרת אלא רק לאחר זמן לא ידוע ומשתנה שבו הבשר נאכל והעצמות נרקבים לכן אי אפשר לברך .(בספירת העומר למשל יש נקודת התחלה ויש נקודת סוף ולכן אנו מברכים).
מצוות הקבורה מתחילה מרגע ההטמנה באדמה אך לא מסתיימת בכסוי הקבר וגם לא בהקמת המצבה. וחיוב הקבורה היא תמידי (ולכן אם רוצים לסלול כביש או לבנות בתים ומוצאים שם עצמות הם עדיין חייבים בקבורה ובתשובת התשב"ץ חלק ב סימן קי"א כתב על אישה שחטטו את קברה שבעלה חייב שוב לקוברה אפילו 100 פעמים .)

[מה ההגדרה המדוייקת של קבורה ?]
הגדרת קבורה היא "גניזה בקרקע". הרמב"ן כתב " העושה ארון למת ומניחו בבית הקברות- אינה קבורה " והטעם הוא מפני שהוא נמצא על גבי הקרקע ולא טמון בתוכה.

ראה נא את דברי רבותינו לגבי קבורת אהרון במדרש תנחומא ובילקוט שמעוני :
"אמר לו משה, אהרן אחי הגיע זמנך ליפטר מן העולם, כשמוע כך הניח ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה והיה קורא מקרא זה, לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו ה), וכיון שרצו ליכנס במערה, אמר לו משה אהרן אחי... לבוש אתה בגדי אלעזר, ואלעזר ילבש בגדיך, ונכנס אני ואתה במערה, וכן עשה, כיון שנכנסו, ראו נר דלוק ומטה מוצעת, אמר לו משה, אהרן אחי עלה בזו המטה, ועלה, אמר לו פשוט ידיך, ופשט, קפוץ עיניך, וקפץ, סתום פיך, וכן עשה, ובאותה שעה יצאה נשמתו, כיון שראה משה כך, חמד מיתתו, אמר לו הקב"ה חייך כמות זה, כן מות זה, כך תהיה מיתתך, שנאמר כאשר מת אהרן אחיך בהור ההר ויאסף אל עמיו ..."

"...א"ל הקב"ה צא מכאן כיון שיצאו נסתמה המערה ויורדין משה ואלעזר, וכל ישראל מביטין בהן שעלו שלשה ולא ירדו כי אם שנים, נחלקו לשלש כתות, אחת אומרת הרגו משה שהיה מתקנא בו, ואחת אומרת אלעזר הרגו שהיה מבקש לירש את הכהונה גדולה, ואחת אומרת דרך שמים מת, מה עשה הקב"ה רמז למלאכים ופתחו את המערה והוציאו ארונו של אהרן והיתה פורחת בשמים והמלאכים מקלסין לפניו וכל ישראל רואין אותו שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ומה היו מקלסין יבא שלום ינוחו על משכבותם:"
נמצא שהגניזה במערה וסתימת המערה היא היא הקבורה וכך עולה גם מדברי התלמוד במסכת ב"ב דף נח על כניסתו של רבי בנאה למערת המכפלה

[האם האדם נקבר עירום?]
לא.
בכל מצב ובכל מקרה עוטפים את האדם בתכריכים (סדין או בד פשתן וכיוצ"ב).
וזה לא נחשב כהפסק בין האדם לאדמה .

[מה המקור לקבורה בארון?]
בתלמוד הירושלמי במסכת כתובות מובאת צוואתו של רבי יהודה הנשיא וכך כתוב שם :
" אל תספידוני בעיירות מפני המחלוקת ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי ...אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה לארץ " והסביר הרמב"ן בספרו תורת האדם "בצוואתו דרבי, אל תרבו עלי מאד תכריכין ותהא ארוני נקובה לארץ, פי' שיטלו הדף התחתון שבארון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה, ולא תימא משום חביבותא דארץ ישראל אלא אפילו בחוצה לארץ דכתיב ואל עפר תשוב. "

וכך כתב גם רבינו ירוחם בספרו תולדות אדם וחוה :
"אותם שנוהגין לצוות להסיר הקרש של קרקע הארון שישכבו על העפר וגם רגילין לצוות שלא לעשות להם תכריכין נכבדים יותר מן הראוי אלא מבגד בינוני בטוב הם עושין כן מצינו בירושלמי לר' בצואתו שצוה אל תרבו עלי מאד תכריכין ותהא ארוני נקובה לארץ ר"ל שיטלו הקרש התחתון מן הארון וישכיבוהו על העפר שקבורת הקרקע מצוה ואפי' חוצה לארץ שנ' ואל עפר תשוב ".

אולם ב "אורחות חיים" הלכות אבל סימן לא' כתב שאם עושים נקב מלמטה זה פוטר מליטול את הקרש שמלמטה וזה לשונו : "ר' הוה מצוה לתלמידיו ותהא ארוני נקובה לארץ משמע שיעשה נקב לארון מלמטה ושוב אין צריך להסיר הקרש." וכך כתב גם הכלבו סימן קיד
"במסכת שבועות רבי היה מצוה לתלמידיו ותהא ארוני נקובה לארץ שיעשה נקב בארון מלמטה ושוב אינו צריך להסיר הקרש ושמעתי טעם הדבר כי עפר אתה ואל עפר תשוב "

וכך פסק מרן בשו"ע יו"ד סימן שס"ב סעיף א
"הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע, עובר משום מלין את המת. ואם נתנו בארון וקברו בקרקע, אינו עובר עליו, ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש, אפילו בחו"ל." והש"ך בס"ק א' כתב שאם קוברים בארון ויש בו נקבים זה נקרא בקרקע ממש.

וכך נראה לי שהוא ההסבר בדברי הרמב"ם שכתב בפרק ד' מהלכות אבל הלכה ד' :
"וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו, ויש להן לקבור בארון של עץ, והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם,..".
ופשוט הוא שהארון מחורר מן הצדדין או מלמטה. ואולי יש לומר שכתב דווקא ארון של עץ מטעם "כי האדם עץ השדה" .והרדב"ז כתב על דברי הרמב"ם " ויש להם לקבור בארון של עץ דס"א בעינן בעפר ממש קמ"ל הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר."
האדמה האדם והעץ הכל אחד .

[למה קוברים במשגב בארון?]
כמה סיבות יש בדבר ואמנה לך אותם :
1) על פי דברי הקצוש"ע הנ"ל צורת הקבורה הזו מבטאת חשיבות .לו יכולנו להגיע לדרגת "טובי לבב" המוזכרים בדבריו -אשרינו.
2) זכינו לחזור לנחלת אבותינו כאן בגליל וליישב חבל ארץ שלא היה מיושב ביהודים מזה כ2000 שנה !
אך דא עקא כשהוקמה המועצה האיזורית משגב לא היה "מנהג המקום" וזכינו אנו לייסד כאן את "מנהג המקום" שלנו .ובעזר השם התחלנו להנהיג מנהגים למקום והם נקראים "מנהג המקום".(ומה שראית במקומות אחרים שלא קוברים בארון זה גם מפני שכך היה מנהגם מקדמא דנא ואי אפשר לשנות וגם מפני שאין להם שטח רחב שאפשר "לבזבזו" וגם מפני שהעץ היה יקר ומעוד סיבות ).
למנהג מקומנו יש תוקף לתחום ישובי המוא"ז משגב בלבד וכל מקום ומקום יש לו את מנהגיו ולא הרי מנהגי ירושלים כמנהגי פתח תקווה ותל אביב וחיפה וכן כל עיר ועיר יש לה את מנהגי מקומה .ויהי רצון שיתקיים בנו דברי צפניה הנביא "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד:"
3)כבוד החיים – כיוון שתושבי המועצה הם צעירים יחסית הרי שרוב ככל הפטירות הם שלא כדרך הטבע ואז ילדים קטנים צריכים להשתתף בלוויה. על מנת לחסוך לילדים אלו מראות קשים וזיכרון אחרון קשה הנהגנו את זה כמנהג המקום. וכלל פשוט נאמר בתלמוד במסכת סנהדרין דף מז. "כל העושה לכבודו של חי - אין בו בזיון למת"
4)כבוד המתים – פעם אחת קרה מקרה שחלק מהגוף התגלה תוך כדי קבורה ובדבר כזה פעם אחת זה יותר מידי... ולכן הנהגנו את זה כמנהג המקום.ואמרו חכמים "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה" .

ויש לך לדעת אחי, שיש בזה אריכות דברים ומה שהלב חושק הזמן עושק. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:

בברכה,


עוזיאל אליהו ,
רב המוא"ז משגב.
.