האם לשנוא את כל הערבים?

שלום לשואל.

אינני יכול שלא להתקומם מצורת הצגת השאלה.
לפני ששאלת אם צריך לשנוא את כולם, היית צריך לשאול האם צריך לשנוא את חלקם.
ולפני שתשאל האם צריך לשנוא את חלקם, עליך לשאול האם [מותר] לשנוא אפילו אחד מהם!

וכי למה שיהיה מותר לשנוא בן אדם, שנברא מתוך אהבת ה' אליו, שרצה להיטיב לו, ולאפשר לו להתמודד בעולם הזה לקדם ולהתקדם?
הלא בשביל זה ה' נתן לו בחירה, ולכן יש לו משימה ואחריות על מעשיו!

אמנם נכון שאין [איסור] לשנוא גוי, משום שיש מדרגות בבריאה, והאיסור חל רק על יהודי. אבל וודאי שיש צורך גדול לאהוב את כל בריותיו של הקב"ה! והלא כך נצטוונו במפורש "ללכת בכל דרכיו", והלא הקב"ה אוהב אותו, וגם אנו מצווים לאהוב אותו. ודווקא משום כך שאנו עם נבחר, ואנו "לב באיברים" ביחס לכל העולם - דווקא משום כך עלינו לאהוב את כל העולם ולרצות בתיקונו, שלשם כך אנו הלב של הבריאה!

אמנם זה נכון שלפעמים יש צורך לשנוא אדם בגלל מעשיו, אבל דבר זה איננו ייחודי דווקא לגוי, והוא נכון גם לגבי יהודי, והעיקר הוא שהכל לפי מעשיו. וגם אז אנו אומרים "יתמו חטאים מן הארץ", ופירשה ברוריה אשתו של רבי מאיר שהכוונה לחטאים ולא לחוטאים.

אלא שנראה שהשאלה שלך באה מתוך המציאות הנוכחית, שיש לנו מאבק קשה ועמוק עם בני ישמעאל, [ובמאבק יש צורך להיאבק] ולא לרחם.
גם בסוגיה הזאת צריך לדעת שישנם שני צדדים. מצד אחד יש את החובה שלנו להגביר במציאות אור ואהבה, ולחוס ולרחם על כל בריותיו של ה'. מצד שני יש לנו חובה להלחם עד חורמה, ורחמים במקום שאסור לרחם הם מזיקים יותר ממה שהם מועילים. בגלל הבעיה הזאת ישנם רבים שטועים ואומרים שעלינו לבחון כל אחד ואחד בפני עצמו, ורק אם יש צורך ברור לפגוע בו אז מותר לפגוע בו, וגם אז במידה המינימלית שצריך. גישה כזאת היא נוראית, בגלל שהיא גורמת לאדם לבלבל בין טוב ורע, בין חיים של אויב לחיים של אוהב, ובין סכסוך פרטי למלחמה לאומית. גישה כזאת פוגעת ברוח הלחימה ובחוסן הלאומי, ומעודדת את האויב לפגוע בנו.
לכן, לפי דעתי, אנו צריכים להלחם באויבינו הערבים ללא חשש, מבלי לחשוב כל רגע האם הפעולה הזאת עומדת בכל הקרטריונים, האמתיים והמזוייפים, שמציב המוסר בפנינו. צריך להבין שיש כאן מלחמה בין שני עמים, ובמלחמה צריך להלחם. אי אפשר להיות עסוקים כל הזמן בחשבונות פרטיים על כל אחד ואחד שעומד מולנו.
יחד עם זאת, צריך לדעת שלא כל מפגש עם ערבי הוא שדה קרב. במקומות בהם אין שום צורך להלחם יש להתייחס לכל ערבי שאיננו נלחם בנו כאל אדם.
סוגיה זו איננה פשוטה בעיני, ויש עוד מה להרחיב בה, אולי בפעם אחרת.
אבל צריך לזכור שגם כשהמצרים הרשעים טבעו בים לא הורשו המלאכים לומר שירה, בגלל מות המצרים, ורק ישראל יכלו לומר שירה על ההצלה של עצמם. "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"???

אבל לעצם שאלתך, נראה לי שאנו צריכים להתרחק כמה שיותר מחשיבה שמעודדת שנאה כלפי בריותיו של הקב"ה.

ובענין זה ראה את דבריו הנפלאים של הרב קוק בספרו "ערפילי טוהר":
אני אוהב את הכל.
[איני יכול שלא לאהוב] את כל הבריות,
[את כל העמים.]
רוצה אני בכל מעמקי לב בתפארת הכל,
בתקנת הכל.
אהבתי לישראל היא יותר נלהבה, יותר עמוקה,
אבל החפץ הפנימי מתפשט הוא בעזוז אהבתו על הכל ממש.
אין לי כל צורך לכוף את רגש אהבה זה,
[הוא נובע ישר מעומק הקודש של החכמה של הנשמה האלוקית.]

שנזכה לאהוב,
משה, חברים מקישיבים
moshfried@hotmail.co.il