ונהי בעינינו כחגבים

הגזע הארי

• מאחורי הארוחה עומדים שניים: ארי גרינספן וארי זיבוטפסקי, שוחטים מוסמכים כבר 30 שנה שכנראה נכנס להם גוק (כשר) לראש. אחרת קשה להסביר את העובדה שהחליטו להקדיש את חייהם לשימור מסורות עתיקות ונדירות של אכילת שלל בעלי חיים.
• על מנת לשמר את אותן מסורות נדירות, צריך קודם למצוא אותם. לשם כך, שני הארים מכתתים את רגליהם ברחבי העולם ותרים אחרי שוחטים ותיקים, שלא לומר זקנים, אשר מעידים כי שחטו מין כזה או אחר של בעל חיים בימי נערותם. בנוסף, הם אוספים עדויות מיהודים קשישים אשר זוכרים כמה מהמטעמים של אז, שפחות מקובלים היום...
• הגשתה של כל מנה לוותה בדברי הסבר ובהקרנתן של חלק מהעדויות המתועדות והמצולמות על גבי מסכי ענק שהוצבו במסעדת אקליפטוס שאירחה את האירוע. צריך להודות שחלק מהעדויות מזכירות פניות לכל מיני רבנים קשישים שצלילותם מוטלת בספק על מנת שיכריעו במחלוקות טכנולוגיות סבוכות דוגמת מעלית שבת. מי האמין שדווקא בזכות אלצהיימר ושאר בעיות שכחה המסורת נמשכת? לזכות המארגנים ניתן לומר שהם דואגים להצליב עדויות ולא מסתפקים בעדות מפוקפקת בודדת.

איך בדיוק ביצה הופכת לירוק וכחול?(צילום: עדי ארבל)

מנת פתיחה

• מחיר הכניסה להשתתפות בסעודה הוא 380 ש"ח. בהתחשב במטרתה של הסעודה, ראוי היה לתת הנחה משמעותית למשתתפים הצעירים. אחרי הכול, הם מעבירים את המסורת לפחות דור אחד יותר מרוב אלה שהשתתפו בסעודה.
• המספר הגדול של המנות יכול לאפשר בקלות את הפיכתה של הארוחה לסעודת אמנים. אם כי סביר להניח ששידוך לא יצא מהארוחה הזו, בעיקר לאור העובדה שרוב המשתתפים עברו כבר את הגיל של המשחקים, ועכשיו הם עסוקים בלבזבז את הירושה של ילדיהם.
• משפט הפתיחה המקובל בין יושבי הארוחה הוא "מה אתה עושה בזמן שאתה לא אוכל?". התשובה המתחמקת שאני אימצתי לעצמי לרגל האירוע: "חושב על אוכל".
• את הארוחה פתחה האנגרה - הלחם האתיופי. מה לאנגרה ולסעודת מסורת? פשוט מאד. מסתבר שמכיוון שהעדה האתיופית לא נוהגת לברך על אוכל, לא ברור מה צריך לברך על אנגרה. פרופ זוהר עמר, אחד מהחוקרים שליוו את האירוע מבחינה אקדמית, הודיע חגיגית "שהכול נהיה בדברו". אמן.
• לעומת זאת, לא הוגשו בארוחה מצות, לאחר שלא נמצאה כל מסורת אשר מעידה על הכנת מצה מדם של ילדים נוצרים.

תיבת נוח - ועכשיו בצלחת

• לא אלאה את הקוראים בכל המנות ואסתפק רק בבולטות שבהן. אחרי הכול, את מי מעניין מרק תורים עם ביצים ספק בשריות שנשלו מגוף היונה?
• השליו הוא עוף קטן וחביב שחושב שהוא דוגמן. אחרת קשה להסביר מדוע יש לו כל כך מעט בשר. השליו האתלטי אילץ את האורחים המנומסים לעבור לאכילה בידיים כבר בשלב מוקדם מאד של הארוחה.
• אין ספק שהפסיון שאכלתי היה הטוב ביותר שאכלתי מימיי.
• בשלב מסוים הוגש לנו הודו. מה להודו סטנדרטי בארוחה אקסטרימית. אז זהו, שמסתבר שמבין כל המנות שהוגשו, דווקא ההודו הוא הכי בעייתי מבחינה הלכתית, משום שהוא נמצא לראשונה רק עם גילויו של העולם החדש (אמריקה), ולכן אין לו מסורת שחיטה.

השליו אילץ את המשתתפים לאכול בידים(צילום: עדי ארבל)

דגים לדוגמא

• מעופות לדגים. מחליפים צלחת...
• על פי הגמרא במסכת חולין, עבור כל מה שנאסר באכילה, יש תחליף עם טעם מקביל. המקביל של החזיר הוא מוחו של דג השיבוטא. עכשיו כשאפשר להשיג שיבוטא בישראל כמעט בקלות כמו שניתן להשיג חזיר, כל מה שדרוש הוא גוי שיאשש את טענת הגמרא.
• דג החרב הוא הסמל המסחרי של הארוחה, למרות שבסופו של דבר, יש לו טעם של טונה ומרקם של סלמון.
• למרות התפוסה המלאה, בשלב זה נצפו כמה כיסאות ריקים. אין מה לדאוג, זה לא שאנשים החליטו לעזוב באמצע הארוחה. היה ניתן למצוא אותם בעיקר באזור השירותים.

בא הבשר

• צלחת נוספת מוחלפת במעבר מהדגים לבשר. בכל זאת, הרי רובנו מעדיפים את הבאפלו הנא שלנו על צלחת נקייה.
• המנה הכי טעימה הייתה האייל האדום. כל כך טעימה, שכנראה זוהי אינה בהמה כשרה. יש לי תחושה שהרב עמאר החליט שהאייל האדום אינו כשר לאחר שטעם אותו.
• בעוד לחלק מבעלי החיים הכשרים יש מסורת עתיקת יומין שבעשורים האחרונים נשכחה, אצל חלק מבעלי החיים המצב הוא הפוך, ונמצאה להם מסורת חדשה. שני המקרים מהווים סיבה מספקת עבור תאבי חך כדי להתיר לעוד סוג של בשר להגיע לצלחתם. קטנוניים מתוסכלים מתבקשים לא להצביע על הכשל הלוגי שבדבר, ולהמשיך ולהעסיק את עצמם בסוגיות על קטניות בפסח.

תוספות

• על מנת שלא לבזבז מקום בקיבה, הסלטים הגיעו רק אחרי המנות העיקריות.
• סלט הביצים הורכב מביצים בשלל צבעים, ולא, אני לא רוצה לדעת איך ביצה הופכת להיות ירוקה וכחולה. יותר מעניין לגלות שהביצים הקטנות הן של דגים והגדולות הן של הודו. יש ביצים שעדיף לגלות באיחור מה מקורן, ומי היה האמיץ שגנב אותן מהשור.
• סלט הירקות הוגש בשני צלחות נפרדות, עם הבדל אחד ביניהן. חגב.
• ארבה זה לא טעים. עם או בלי רוטב סויה. מה שכן, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה יהודים אמריקאים מסתמכים על מסורת של תימנים.

שלב הסיכומים

• סעודה אחת. שש שעות. שמונה עשרה מנות. 250 משתתפים. אחד אלוקינו.
• אחת הביקורות הגדולות כלפי החברה הדתית היא שהציבור הדתי מובל על ידי רבניים שמרניים אשר מוסיפים איסורים על איסורים ובכך מגביהים את החומות שבין הציבור הדתי לעולם המודרני. החידוש המרענן של הערב הוא בעמידתם האמיצה של אותם דתיים מודרניים, אשר לא מבטלים את עצמם כחגבים ביחס לגדולי הדור ומבקשים להזכיר את אמירתו של התשב"ץ: כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר, מתוך מחויבות עמוקה להלכה.
• כיום, הממסד הרבני כמו גם העסקי, טרם נפתח לאותן אפשרויות שהוצגו בפנינו במהלך הערב. על כן, נדיר למצוא מי מבעלי החיים האלה במסעדות הקונבנציונליות, כל שבינתיים, החוויה הזו דמתה בעיניי לאפשרות להיות גוי לערב אחד ולאכול אוכל לא כשר. לכאורה.
• עשיתי לכם חשק? מעולה! ניפגש בארוחה הבאה, בעוד שמונה שנים...