בחג שבועות האחרון, עת חגגנו חמישים שנה לשחרור ירושלים ומקום המקדש, הרהרתי לי ביני לביני על הקשר בין מתן תורה ומקדש למעמד חופה וקידושין ושימור האהבה לטווח הארוך בזוגיות. קבלת התורה היה מעמד של חופה וקידושין. עם ישראל- הכלה, אמרו :נעשה ונשמע. הקב"ה- החתן, כפה עליהם הר כגיגית. אחרי הטקס רב הרושם על הר סיני , קולות וברקים וענן כבד על ההר, איך ישמרו על הניצוצות בקשר הזוגי לטווח ארוך? במקדש. ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם.
במקדש סמלים רבים של בית , סמלים שכבר ראינו במשכן. מ- מיטה, ש- שולחן, כ- כסא, ן- נר.
עם ישראל, כמו בבית פרטי, עובד את השם בבית הלאומי: שולחן לחם הפנים, הקרבת קרבנות במזבח, ריח ניחוח במזבח הקטורת, הדלקת נר התמיד, המנורה, שירה ונגינה של הלויים, והמיטה נסתרת בבית קודשי הקדשים שהוא חדר המיטות בבית המקדש, שם ארון הברית, הכתובה- לוחות הברית.
שלוש פעמים בשנה מצווה ישראל לעלות לרגל. לחגוג את הקשר, להדליק את הניצוץ בלב. מגוללים לעולי רגלים את הפרוכת ומראין להן את הכרובים על ארון העדות, בדמות זכר ונקבה, מעורין זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכן לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.
חוץ מאותם מועדים וימים מיוחדים של חגיגות, יש את היומיום, השגרה. קרבן תמיד של שחר ובין הערבים. עבודה יומיומית של שימור הקשר. אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה.
הזוגיות בין איש לאשה נשמרת אחרי ניצוצות החופה, בדיוק באותה מתכונת.
יש ימים מיוחדים לחגיגות ומסיבות ומפגשים מיוחדים. יש גם את השגרה, היום יום. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
האש בזוגיות באה לידי ביטוי ביחסי אישות, בחיבוק, בנשיקה, במעשה האהבה. ללא יחסי אישות, שמשמרים את טעם החיים, המתיקות בקשר, האש תכבה. שני בני הזוג אחראים לכך שהאש לא תכבה ביניהם. התורה ומערכת ההלכה עיגנה את יחסי האישות בהתחייבות למצוות עונה מצד הגבר. הוא אמנם מתחייב לכך, אך הייתי אומרת, שמתנהלת פה מערכת יחסים עדינה של קשר, שרק החובה בלבד לא תועיל לו. גם האיש וגם האשה אחראים על הנושא, מטפחים את הקשר ויוצרים מצבים, כדי שבלחץ מרוץ החיים, הוא לא ילך לאיבוד. זו אש שצריך לטפח.
עם אלו בעיות , על קצה המזלג, מתמודד היום זוג ממוצע, בשמירת האש הזו, של הקשר המיני?
גם האיש וגם האשה עובדים מחוץ לבית. נראה שחלוקת הנטל לא ממש שיויונית. האשה גם יולדת, מניקה ודואגת יותר למטלות הבית. עייפות פיזית היא בעוכרי הזמינות ליחסי אישות.
סרטים, אינטרנט, גם בצבור דתי וגם בחילוני, מספקים לפעמים מפלט רומנטי מספק, על חשבון הקשר הזוגי והפיזי. אולי מן הראוי להקדיש לנושא כתבה מיוחדת.
בקרב זוגות שומרי הלכה, הריחוק הפיזי לשבועיים בחודש, מייצר תפיסה של ויתור על יחסי אישות. בלחץ הילדים, העבודה והעייפות, חצי מהחודש זה הרבה זמן.
השפעת המדיה על הדמיון- נזקה רב. ציבור חילוני ודתי נחשף לתכנים מיניים, שעלולים ליצר תפיסות מתסכלות. אני לא מספיק טוב/ה לעומת מה שראיתי בסרט.
למי שאין ידע מוקדם חסרים כלים ליהנות מיחסי אישות. יותר ויותר זוגות פונים לטיפול זוגי- מיני. מן הראוי היה לקבל הדרכה לפני החתונה ולדבר על הנושא במסגרות הלימוד של בנים ובנות.
ביחסים בין איש לאשה, מבחינת ההבדלים האישיותיים שלהם, האיש הוא המשפיע, האשה היא מקבלת שפע. בואו נעצור ונחשוב רגע על הגבר המצוי. הוא מסתכל סביבו. אשתו גם עובדת, מפרנסת. אשתו גם נוהגת, גם משלמת חשבונות בעירייה, לוקחת את הרכב למוסך. הוא גם רואה עצמו בתפקידים נשיים בבית. מעמיד מכונות כביסה, מאכיל ילדים, עוזר במטלות הבית. היא גם לומדת תורה ואפילו פוסקת.
במה יבטא הגבר את גבריותו? איפה ימצא לו מקום מיוחד להרגיש שפה הוא הגבר? כל אלו שאלות שמן הסתם ינקרו במוח הגברי שרואה סביבו גם נשים שיולדות מתרומת זרע! החשיבות שגבר ממוצע, יראה ביחסי אישות רק תלך ותתעצם. היא אולי תשמח לשוחח ולשתף, כי לה הקשר של הדיבור חשוב מאד. הוא- המשפיע, ירגיש מיותר אם לא תהיה לו מספיק הזדמנות להשפיע.
אמא שלי, עליה השלום, נוהגת היתה לומר, שאחת הצרות של האשה בדור הזה, שהיא התחילה לעבוד ולפרנס את עצמה. אני מודעת למצוקה הכלכלית, אני מודעת למשכנתא. אני יודעת שנשים רבות תתקוממנה מול האמירה הזו. או קיי.
אם נעשה רשימה של כל אותם דברים הנגזרים מעצמאותה הכלכלית של האשה, נבין יותר את החשיבות של יחסי אישות בקשר הזוגי. אדרבה, מול כל הרשימות עומדת מערכת יחסי אישות, והאש שלה בוערת עוד יותר מתמיד.