מדוע קוראים את פרשת פנחס בימי 'בין המצרים'?

פרשת פנחס היא בעלת זיקה לגאולת ישראל; לאחיזתנו בארץ ישראל ולבניין המקדש. ד"ר יעל לוין על הקשר בין פרשת השבוע לשלושת השבועות

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 13/07/17 23:21 יט בתמוז התשעז

מדוע קוראים את פרשת פנחס בימי 'בין המצרים'?
לטייל בעיר העתיקה בירושלים, צילום: באדיבות המצלם

פרשת פנחס נקראת בשנים שאינן מעוברות בשבת הראשונה של ימי בין המצרים, ובשנים אלו פרשות מטות ומסעי מחוברות. פרשת פנחס נקראת לעיתים לא תכופות קודם ימי בין המצרים. פרשת בלק אינה נקראת כלל בבין המצרים, אלא היא נקראת לעיתים בשבת שחל בו שבעה עשר בתמוז, וזאת בשעה שהצום עצמו נדחה ליום ראשון.

בספרות האחרונים מצויים ניסיונות שונים להידרש לשאלה מחמת מה קוראים את פרשת פנחס בימי בין המצרים. ניכר עניין מיוחד בסוגיה זו בספרות החסידית, אם כי היא נדונה עוד קודם לכן. מבין ההידרשויות הללו נתייחס במאמר הנוכחי לאותם מקורות המעלים זיקות בעלות עניין בין קריאת פרשה זו בבין המצרים לבין עניינים הקשורים לארץ ישראל, לגאולה העתידה ולבניין המקדש.

 

ירושת הארץ

רבי ישעיהו הורוויץ מתייחס לשאלת קריאת פרשת פנחס בימי בין המצרים בחיבורו "שני לוחות הברית" (אמשטרדם ת"ח-ת"ט, מסכת תענית, תורה אור, רג ע"א). הוא פותח את הידרשותו לנושא במילים הבאות: "ועוד תתבונן ותראה ענין נפלא. הנה דבר בעתו מה טוב. ואנחנו רואים שהפרשיות שהם תמיד בשבתות דבין [=של בין] המצרים דהיינו מטות ומסעי ודברים שבהם מוזכר ניצוח ישראל להאומות" - ניצחון ישראל על האומות - "וחילוק הארץ", וכן לעיתים נקראת גם "פרשת פנחס בהתחלת המצרים ועם כל מועדי ה'". באשר למועדים כותב השל"ה שהצומות עתידים להיהפך למועדים והגלות עתידה להתחלף בגאולה, "ובמקום 'חדשיכם ומועדיכ' שנאה נפשי' (ישעיהו א, יד) יתהפך מאבל לי"ט". אם כן השל"ה מזכיר את נושא חלוקת הארץ כמצוי בפרשות הנקראות בבין המצרים. ובהקשר זה יצוין כי ההתנחלות בארץ וחלוקתה לשבטים מוזכרות בחלקה הראשון של פרשת פנחס (פרק כו), לאחר מעשה פנחס.

השל"ה מוסיף להביא פרשנות אחרת על דרך הדרוש בנוגע לקישור שבין פרשת המועדות לבין החורבן, וכותב שלעתיד לבוא "תחזור העטרה" לאחר הגלויות והמסעות, ומשום כך חלוקת הארץ מוזכרת אחרי המסעות. או-אז יזכו ישראל לרוב ברכות כמו שנאמר בפרשת דברים (א, יא): "ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", ותשעה באב ייהפך למועד גדול. אם כן השל"ה מוצא זיקה בין תוכני הפרשות הנקראות בבין המצרים, לרבות פרשת פנחס, לבין רעיון גאולת ישראל העתידית לאחר תקופת הגלות.

רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב מעלה בספרו "בני יששכר" (מאמרי חדשי תמוז אב, מאמר ב, אות ב) קישור בין הפרשות הנקראות בבין המצרים לבין הירושה העתידית של הארץ. הוא מציין שפרשות חקת ובלק נקראות תמיד בנפרד, ואילו פרשות מטות ומסעי, בשנים פשוטות שאינן מעוברות, מחוברות. יש להעדיף לקרוא בבין המצרים את הפרשות שמוזכרת בהן חלוקת הארץ. נושא זה מוזכר בפרשות מטות, מסעי ודברים "לזה קורין אלו הפרשיות תמיד בימי בין המצרים להורות הבטחה לישראל 'לאלה תחלק הארץ' (במדבר כו, נג, בפרשת פנחס) ג"כ". וכן חלוקת הארץ מוזכרת בפרשת פנחס, ולפיכך נודעת עדיפות לקריאת פרשה זו בבין המצרים. כמו כן בפרשת פנחס מוזכרים כל המועדים, ויש בכך משום נחמה לישראל כיוון שלעתיד לבוא בביאת הגואל יתווספו להם מועדים "שעתידין הימים האלה להיות לששון ולשמחה ולמועדים טובים". ניכרים דמיונות תוכניים מסוימים בין דבריו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב לבין הנאמר בשל"ה, אולם מצויים ב"בני יששכר" גם אלמנטים חדשים.

רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב מזכיר בחיבורו "אגרא דפרקא" (למברג 1858, אות רלז) דברים בעלי תוכן דומה לנזכר ב"בני יששכר" בהתנסחות שונה. לאחר שציין שפרשות מטות ומסעי מחוברות בשנה פשוטה על מנת שנקרא בבין המצרים את עניין חלוקת הארץ, הוא כותב כלהלן בנוגע לפרשת פנחס: "ונ"ל דיותר טוב שיקרא[ו] פ' פינחס בימי בין המצרים שבו מבואר חלוקת הארץ וכל המועדים והוא בשורה טובה לישראל בימים הללו שעתידין לירש הארץ והימים האלה יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

 

בניין המקדש

טעם נוסף המוזכר במקורות שונים בנוגע לקריאת פרשת פנחס בימי בין המצרים קשור לבניין המקדש. לדעת השפת אמת בפרשת פנחס (שנת תרמ"ב) "קבעו חז"ל קריאת פרשת תמידין ומוספין בבין המצרים לעורר לבות בני ישראל להשתוקק על עבודת ביהמ"ק וגם הקריאה בש"ק [=בשבת קודש] יהי' חשוב לפניו כאלו הקרבנו". כוונתו של השפת אמת היא שפרשת פנחס כוללת בתוכה את פרשת קרבן התמיד ואת פרשת המועדים שמוזכרים בה קרבנות המוסף הקרבים בהם. (ועיינו עוד שפת אמת, פרשת פנחס, שנת תרמ"ז).

היבט מעניין אחר הקשור לקריאת פרשת פנחס בבין המצרים בזיקה למקדש מובא ב"מאור ושמש" (פרשת פנחס), ולפיו באמצעות קריאת פרשת פנחס בבין המצרים אנו יכולים להביא את הקב"ה לידי חרטה על חורבן הבית.

המאור ושמש מביא תחילה דברים ששמע מפי רבי מנחם מנדל מרימנוב לפיהם הקב"ה מקיים את כל התורה, כמו שמצינו שהוא מניח תפילין (ברכות ו ע"א), ובכלל זה הוא עושה תשובה, כמו שמצינו שהקב"ה מתחרט בכל יום על ארבעה דברים שברא (סוכה נב ע"א). ישראל הם אלה המביאים את הקב"ה לידי חרטה. שכן למרות שיש עליהם עול שעבוד, ובימי בין המצרים יש התגברות הדינים והמקטרגים על ישראל, אף על פי כן הם עוסקים בזמן הזה בתורה ובמצוות, והקב"ה מתחרט על שהחריב את ביתו והגלה את בניו לבין האומות "וחפץ לקבץ נפוצות עמו ולבנות את ביתו".

בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד והובקעה העיר (תענית כו ע"ב), "ואין לנו לא מזבח ולא קרבן ואין שיור רק התורה הזאת", ותפילה היא במקום קרבנות ולכן היא צריכה להיות מעומק הלב, בהתלהבות ובתשוקה. באופן מיוחד בבין המצרים צריך האדם להתגבר כארי לתורה ולתפילה כי ההתעוררות לעניינים הללו במועד זה פועלת ל"התקרבות הגאולה יותר מכל השנה" ועל ידי התגברות האדם בתקופה זו "בעבודתו הוא מביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה" על חורבן הבית.

לפיכך קבעו לקרוא את פרשת פנחס בימי בין המצרים "כדי שנקרא פרשיות כל הקרבנות לעורר למעלה ענין הקרבנות שכולם כוונתם להביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה כמאמר חז"ל הביאו עלי כפרה" (ראו חולין ס ע"ב). באמצעות קריאת פרשה זו בבין המצרים אנו "מביאים את הקב"ה כביכול לידי חרטה וגם השרי אומות אין מקטרגים כל כך" ובדרך זו "בכל שנה בעת הזאת נבנית מעט קומת השכינה". לכן "בודאי יצמח" מקריאת פרשה זו "גאולה שלימה".

בדברים שכתב המאור ושמש בפרשת דברים (רמזי בין המצרים) מצוי היבט אחר הנוגע לקריאת פרשת פנחס בבין המצרים. המחבר פותח את הידרשותו בציינו כי בקריאת פרשת זו בזמן זה בוודאי צפונה "כוונה גדולה". הוא מזכיר מקורות המצויים בספרות חז"ל ולפיהם קריאת פרשת הקרבנות נחשבת כהקרבת קרבנות בפועל. הוא מטעים כי בכל השנה בשעה שאנו אומרים את פרשת הקרבנות, כגון כשאנו קוראים מדי יום בתפילת שחרית את פרשת קרבן התמיד אין אנו קוראים אותה מתוך ספר תורה, ובאורח דומה כשאנו אומרים בשבת את פסוקי קרבנות מוסף של שבת, אין אנו עושים זאת מתוך ספר תורה כשר. לכן בימי בין המצרים, מועד שבו בטלו הקרבנות בפועל עם חורבן הבית, אנו קוראים את כל פרשת הקרבנות שבפרשת פנחס בספר תורה כשר "בנקודות וטעמים וכל זמן שקורין בסדר הקרבנות מעלה עליהם כאלו הקריבום לפניו והוא תיקון גדול".

 

פנחס הוא אליהו

קישור נוסף בין קריאת פרשת פנחס לימי בין המצרים טמון בעובדה שקוראים בראש פרשה זו את מעשה פנחס, הזוכה לקילוס ולברכה על פועלו בשיטים, ובהתאם לנאמר בספרות המדרש פנחס הוא אליהו (מדרש ילמדנו, בתוך: ילקוט שמעוני, פנחס, רמז תשעא, מהדורת הימן-שילוני עמ' 512 ומקבילות). דברים בעניין זה מופיעים בדברי תורה מאת רבי יהושע הורוויץ מדז'יקוב (1842–1912) בספרו "עטרת ישועה". לדברי המחבר, קוראים את פרשת פנחס בימי בין המצרים, הזמן שבו נחרבו שני בתי המקדש, ופנחס הוא אליהו "יבוא ויבשר לנו בשורת הגאולה ובנין בית העתיד בב"א [=במהרה בימינו אמן]".

בחיבורו "מראה יחזקאל" לפרשת פנחס מקשר רבי יחזקאל פנט (1783–1845) בין הקריאה בפרשת זו בימי בין המצרים לבין תיקון עוון שנאת החינם שבגינו נחרב המקדש. הוא פותח את דבריו בציינו שברוב השנים קוראים את פרשת פנחס בבין המצרים ופנחס הוא אליהו. לאחר מכן הוא מזכיר את הנאמר במשנת עדויות (פ"ח מ"ז) לפיו אין אליהו בא אלא כדי לעשות שלום, וכיוון שהבית השני נחרב בשל קנאה ושנאה, הרי שאדם המרבה שלום גורם להשראת השכינה ולקירוב הגאולה.

אם כן בהתאם למקורות שהובאו במאמר זה, קריאת פרשת פנחס בבין המצרים צופנת בחובה סגולות הנוגעות לגאולת ישראל: לאחיזתנו בארץ, לקיבוץ גלויות, להחשת הגאולה ולבניין המקדש, וגם לתיקון עוון שנאת החינם שבגינו נחרב הבית.

 

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן