"אני מרגישה שאני כל הזמן מחכה לו," אסתר לחשה. "וזה לא עובד… אני מנסה להיות חזקה ופשוט מרגישה כל כך ריקה." שאלתי אותה למה היא מתכוונת. אסתר נשמה עמוק והמשיכה: "אני כל הזמן דורשת ממנו ובאה אליו בטענות. אני עקבית, לא נשברת, מחזיקה מאוד חזק את המקום הזה - וזה פשוט לא עובד לי." הדמעות התחילו לעלות.
"להיות פגיעה בקשר זו לא חולשה"
אמרתי לה בעדינות: הכוח שלך כאישה לא נמצא במילים, לא בלחץ ולא בדרישות. הוא נמצא ביכולת הכל־כך טבעית ובריאה שלך להתחבר לעצמך ולהרגיש את ההזדקקות שלך. לתת להזדקקות הזו מקום אמיתי, בלי להתנצל על החסך.
אסתר הזדקפה מיד. "אני נזקקת?" שאלה בקול רם יותר. "אני לא מוכנה יותר בחיים להיות תלויה בו. נפגעתי ממנו כל כך הרבה פעמים. אני לא זקוקה ממנו לכלום, ואני לא אהיה חלשה יותר מולו." היא הייתה נסערת, כמעט כועסת. עניתי לה: להיות פגיעה בקשר זו לא חולשה. אבל היא המשיכה: "אני מוכנה להיות בקשר רק כאישה חזקה - ואז אוכל לקבל ממנו. אני לא מוכנה להיות מושפעת מאריאל כשאני פגיעה. זה מחזיר אותי לכל הפעמים שנפגעתי ממנו."
הסברתי לה שרבות מהנשים מאמינות שהן חייבות להיות מלאות, שלמות וחזקות כדי שמישהו אחר יוכל לתת להן. אבל האמת היא אחרת. אי אפשר למלא כוס מלאה. רק כשאת מאפשרת לעצמך להיות חסרה, פגיעה ונזקקת, נוצר חיבור פנימי. מקום שבו הלב פתוח, ואת מאפשרת לעצמך לקבל - בלי לדרוש, פשוט להיות. הוספתי: את לא תוכלי לאפשר לאריאל להעניק לך את מה שאת בעצמך לא מאפשרת לעצמך להרגיש. "אז איך אני אמורה להתחיל?" שאלה אסתר, בקול שקט יותר.
אמרתי לה שבשלב הראשון עליה להתחיל לברר למה היא זקוקה - בלי קשר בכלל לאריאל. משפטים פשוטים כמו: אני זקוקה להקשבה שלי. אני זקוקה לעצמי. אני זקוקה ללב שלי. אני זקוקה לנוכחות שלי ולמרחב הפנימי שלי. זו לא דרישה חיצונית ממנו, אלא הצהרה פנימית אמיצה. "איזו הצהרה?" היא שאלה. הצהרה שאני קיימת. שאני משמעותית. שאני מאפשרת לעצמי להרגיש ולחיות. שאני מזמינה את מה שבתוכי להיות חלק מהקשר. כשאת מתחברת להרגשה הפנימית הזו, משהו בתוכך מתחיל להיות נוכח. את נזכרת בפוטנציאל של הקשר עם אריאל, בזיכרונות הראשונים שלכם, ובמי שהוא יכול להיות באמת. התנועה הזו בנפש שלך מאפשרת לו להיות נוכח, לתת, ולהפתיע.
כך את פותחת את הלב, והעולם מגיב. התהליך הזה תמיד מתחיל מבפנים - מהלב שלך, מהחיבור הפנימי שלך אל עצמך. וכשאת נוכחת, קשובה ומודה על מה שיש - גם על הדברים הקטנים והפשוטים - את יוצרת מציאות חדשה: יותר פתיחות, יותר חום, ויותר אהבה. גם אליו, וגם אל עצמך.