"את זה תאכלו מכל אשר במים" - הפסוקים בפרשת ראה, שמפרטים מה מותר ומה אסור באכילה, הם נקודת הפתיחה לשיחה בין הרבנית תרצה קלמן לד"ר חנה ביטנר, מנהלת פיתוח קווי תאים בחברת סופרמיט, בפודקאסט "חיי עולם". קלמן מצביעה על כך שהפרשה עוסקת גם ביחס בין קורבנות לאכילת בשר רגילה, ובשאלה מה מותר לאכול ומה לא - שאלות שביטנר נתקלת בהן, בגרסה חדשה לגמרי, בעבודתה על פיתוח בשר מתורבת.
לצפיה ביוטיוב:
ביטנר מספרת שהגיעה לתחום מעולם הגנטיקה, וכבר בתחילת הדרך עלתה לה שאלה הלכתית: היא חיפשה לפתח קו תאי דם שישמור על טעם הבשר, וזה הוביל אותה לפסוק "כי אדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר". לדבריה, לפי רש"י הפסוק עוסק באיסור אבר מן החי, וזה חייב אותה לשאול באיזה שלב מותר לאסוף תאים מבעל חיים או מעובר. היא מתארת רגע מכריע: כשעמדה במעבדה מול ביצה, הבינה שההחלטה באיזה יום מתפתחות הביצה היא אוספת ממנה תאי גזע - יומיים אחרי ההפרייה, או תשעה - היא החלטה שאף אחד בסופר לא יֵדע עליה, אבל יש לה "השפעה מכרעת" על הכשרות של המוצר לדורות. קלמן שואלת אותה איך זה שונה משאלות ההלכה המוכרות על אבר מן החי, וביטנר משיבה שבניגוד לשחיטה רגילה שבה כל בעל חיים הוא מקרה נפרד, כאן מדובר על קו תאים אחד שממנו ייווצר בשר לדורות ארוכים - כך שההכרעה הראשונית קובעת את הכשרות של כל מה שיגדל ממנה בעתיד.
להאזנה בספוטיפי:
ביטנר מספרת שברגע שהבינה את גודל האחריות, לא הסתפקה בהחלטה עצמאית ופנתה לטלפונים ולהתייעצות עם פוסקים גדולים בעולם. קלמן שואלת על איזה סוג קונצנזוס מדובר, וביטנר מבהירה: "אני מדברת על זה שכולנו נוכל לאכול אחד אצל השני". היא מתארת כיצד רבנים פוסקים אף הגיעו לצפות בתהליך במעבדה עצמו - בגיל האיסוף של הביצה, בשלב ההתפתחות של העובר - כדי להכריע אם מדובר במוצר כשר, ואם הוא בשרי או פרווה. היא מזכירה גם דעה שונה, של רב בארצות הברית משנת 2013, שסבר שעדיף לייצר בשר מתורבת דווקא מחיות לא טהורות, כדי להימנע כליל משאלת אבר מן החי. בסופו של דבר, מספרת ביטנר, הפוסקים שליוו את סופרמיט החליטו לכתחילה שהמוצר ייחשב בשרי ולא פרווה, כדי שלא ייווצר ספק אצל מי שיאכל אותו.
לקראת סיום, השתיים נוגעות במשמעות הרחבה יותר של ההכרעה. ביטנר מסבירה שרוב אוכלי הבשר בעולם הם מוסלמים ששומרים על כללי חלאל, ושהעולם המוסלמי נשען לעיתים קרובות על פסיקות הלכה יהודיות כשעולות שאלות חדשות מסוג זה - כך שלהכרעת הפוסקים היהודים יש השפעה שחורגת הרבה מעבר לציבור השומר כשרות. קלמן מציינת שהעובדה שביטנר, כאישה עם מודעות תורנית, נמצאה באותו צומט מדעי והביאה את השאלה איתה למעבדה, איפשרה לעולם התורה להיות חלק מהבנייה של המוצר מלכתחילה, ולא רק להגיב אליו בדיעבד. ביטנר מסכמת: "בעיניי זה ממש כאילו גאולה. זה פשוט אחרית הימים".