אין לקנא בנפתלי בנט בימים אלו, כאשר, שוב, אחרי פעמים רבות כל כך הוא נתון לחסדיו של בנימין נתניהו. כניסתה של כחול לבן לקואליציה הציבה בפני בנט דילמה אכזרית, האם להיכנס לממשלה ולהיות שותף בהחלת הריבונות ובשיקום המדינה מנגיף הקורונה? או אולי, עליו לבדל את עצמו סוף סוף מהליכוד, לחשק אותו מימין וללכת לתקוף את הממשלה מהאופוזיציה, כמובן שככל ותהיה החלת ריבונות, לתמוך בה מבחוץ. במילים אחרות, האם להיות גלגל חמישי בתוך הרכב, או תמרור האזהרה מחוץ אליו.
אם המחשבה היתה עד כה שההחלטה בידיו, נראה כעת כי שוב, הדבר נתון להחלטת ראש הממשלה. לאחר הודעתו של שר הבריאות ליצמן כי הוא "מסכים" לעבור למשרד השיכון, מתפנה משרד הבריאות, החשוב כל כך בימים אלו, ושוב חוזרת השאלה, מה יעשה נתניהו, או יותר נכון, מה רוצה, בנימין נתניהו.
אפשרות אחת, הצעת התיק לבנט, שדיבר גבוהה גבוהה על דרכי המאבק בנגיף, לתת לו את המשרד, לתלות בו את הכישלונות ולקחת לו את התשבחות. הרווח – ימינה בממשלה, אצבעות חשובות לניסיונותיו של נתניהו בעתיד לחקיקה לטובתו או לטובת הריבונות, תלוי מנקודת המבט של הקורא. הסיכון- במידה ויצליח, לא טוב ציבורית לנתניהו. בנוסף, לא תורם לפיתרון משבר התיקים אצל בכירי הליכוד, ארדן, אדלשטיין, שטייניץ, רגב, אוחנה, גלנט, דיכטר, חוטובלי, אמסלם, הנגבי, אקוניס, גמליאל, אלקין ולוין – רובם יהפכו להיות אופוזיציה מבית בשל האכזבה בחלוקת התיקים.
אפשרות נוספת, הצעת התיק לכחול לבן, בתמורה לתיק החוץ שאצל אשכנזי. המשמעות, נתניהו לא רוצה את בנט בקואליציה, ומעדיף להתמודד ולהשקיט את המלחמות בליכוד, לתת לכחול לבן לנהל, מעשית, את המשבר, עם היתרונות והחסרונות שבכך.
כמובן שכמו תמיד, נתניהו ימציא אפשרות ג', אך נראה שבנט יצרך להחליט, האם שוב, הוא נשאר בצילו של נתניהו, ומתיישר עם קווי היסוד של ממשלה הכוללת את אבי ניסנקורן במשרד המשפטים, עמיר פרץ כשר כלכלה, וגנץ כאחראי על ההתיישבות במשרד הביטחון.
או שיבחר בדרך שונה, באופן דרמטי יש לומר, וילך בפעם הראשונה לאופוזיציה שם ימתג את עצמו, בעיקר בעזרת תקיפת מדיניות הממשלה בפן הכלכלי בעקבות המשבר שיבוא, בתור מנהיג הימין ביום שאחרי נתניהו.