ה"שוק השחור" של ימי המילואים כבר לא נחבא בצללים. הוא מתקיים בגלוי, עובר בין חברים או קבוצות וואטסאפ, כשימי מילואים (ימ"מים) מחליפים ידיים לאו דווקא מטעמים מבצעיים - אלא משיקולים כלכליים. אחרי חודשים ארוכים של מלחמה, יותר ויותר אנשים מגלים שבלי המדים והשכר שמגיע איתם - אין להם איך לסגור את החודש. מילואים, שביסודם נועדו להיות שירות אזרחי זמני, הפכו עבור לא מעט ישראלים לרשת הביטחון הכלכלית היחידה שלהם.
מילואים הם לא רק שליחות - אלא אמצעי הישרדות
בתוך המציאות הזו, ההבטחה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט להעניק מיליון שקלים לדירה לכל מילואימניק נשמעת אולי כמו בשורה - אבל בפועל, היא עלולה להעמיק את אותה תלות מסוכנת, ולא לפתור אותה. לפי ההצעה, בנט מבקש להסיט תקציבים שיועדו לחברה החרדית שאינה משרתת, ולהעניק לכל משרת מילואים מענק דיור חסר תקדים. הביקורת על המהלך התמקדה בעיקר בהיתכנות הכלכלית שלו, אך הבעיה העמוקה יותר נמצאת במקום אחר לגמרי.
מילואימניקים | ארכיון, צילום: David Cohen,Flash90
כבר היום, מילואים אינם רק שליחות - אלא אמצעי הישרדות. יש מי שנאחז בעוד יום שירות כדי להחזיק עסק שנפגע, כדי לדחות אבטלה, כדי להמשיך לקבל משכורת כשאין אופק אזרחי ברור. במציאות כזו, הצעה שמצמידה תגמול אזרחי דרמטי לעצם ההישארות במילואים לא מחזקת את השירות - אלא מקבעת אותו כתחליף לחיים אזרחיים מתפקדים.
שירות מילואים כעוגן כלכלי
לא מזמן שוחחתי עם תת-אלוף במילואים שסיפר שכאשר הוכרזה הפסקת אש, ניגשו אליו עשרות חיילים מהיחידה עם קורות חיים ביד. אחרי תקופה ארוכה של שירות רצוף, הם הבינו פתאום שעליהם למצוא "עבודה אמיתית" - חלקם אחרי שנתיים שלא עבדו במקום אחר, אחרים אחרי שעסק שבנו נסגר. אותה תופעה קיימת גם אצל סטודנטים: התואר נדחה או נפגע, שוק העבודה מתרחק, והדרך הקלה ביותר להמשיך להתקיים היא פשוט להישאר במילואים.
וכאן טמונה הבעיה האמיתית בהצעה של בנט. לא מדובר רק במספרים או בתקציב, אלא בתפיסה. במקום לשקם את שוק העבודה, לסייע לעסקים שקרסו, לייצר אופק לסטודנטים ולצעירים שנעקרו ממסלולם - מוצעת כאן נוסחה אחרת: שירות מילואים כעוגן כלכלי. מי שנשאר במדים ישרוד, ומי שיוצא - יישאר מאחור.
נפתלי בנט מציג את עצמו כמנהיג אחראי שמבין כלכלה וביטחון, אבל ההבטחה הזו חושפת דווקא חשיבה קצרת טווח ומסוכנת. מי שמציע להפוך את שירות המילואים לרשת הביטחון הכלכלית של צעירים בישראל לא מחזק את הצבא - אלא מנרמל מציאות שבה אזרחים צריכים מדים כדי להתקיים. זו אולי סיסמה אפקטיבית לקמפיין, אבל היא מעידה על נתק עמוק מהמחיר האזרחי שמלחמה ארוכה כבר גבתה, ומהצורך הדחוף להחזיר אנשים לחיים שמחוץ לבסיס.