עכשיו כשההורים מעסיקים את הילדים בבתים, יש לנו הזדמנות מצויינת לטפח עצמאות, יכולות ומסוגלות. החוכמה הגדולה היא, לדעת שעצמאות אנחנו לא כופים אלא מטפחים. לפני שעושים חלוקת תפקידים, או ממשבים את הביצועים, נראה מה יכול להפוך דרישה לשיעור מעצים.
אנחנו מכירים את הילדים שלנו - זה הזמן לתצפת ולראות מה כל אחד אוהב לעשות, מה נטיית ליבו. אחד אוהב את המטבח ואחד אוהב לנקות, אחד בעניין של יצירה והאחר אוהב לבנות. התפקיד הנכון, הוא זה שיושב על האהבה הטבעית שהילד מביא איתו, קצת כמו בלבחור מקצוע בעולם שלנו - המבוגרים.
אחד בשביל כולם - לרוב, אנחנו מבקשים מהילדים שלנו לעשות דברים הקשורים בדברים ובמרחבים שלהם. אבל המטרה היא, לעודד את הילד להיות תורם ומועיל במקומות ״ציבוריים״, במרחבים של ״הגדולים״. את החדר שלו הוא לא ירצה לסדר, אבל יש סיכוי שדווקא לסדר את ארון השימורים הוא יותר יתלהב. זה בסדר גמור אם אנחנו נסדר יותר צעצועים, והם יסדרו דברים אחרים.
טיימינג זה הכל - נכון שאנחנו רוצים, כי הילדים יכינו ארוחות, ויחתכו את המלפפון, אבל צריך לבדוק שזה הזמן הנכון, שהילד פנוי. אולי הוא קצת משועמם, ופחות מומלץ לעמוד לו על הראש ולדרוש שזה יהיה עכשיו. כשהזמן מתאים והאווירה טובה, זה יהיה הדלק לעשייה הבאה.
אל תגידו זה כבד, זה חם, זה מסוכן - בדיוק במקומות הללו של הגדולים, הילדים רוצים לקחת חלק ולהיות עצמאיים. במקום להגיד ״אל״ אפשר להגיד ״תן לי להדריך אותך, כי זה קצת מסוכן״. להציע לעשות יחד, או להשגיח מהצד. אם נשפך, התלכלך, או נשבר, זה הזמן להגיד ״גם למבוגרים זה קורה, העיקר שניסית, בא ננקה ונזרוק לפח״.
לאט ובסבלנות - גם את רומא לא בנו ביום, ואף ילד לא יפגין עצמאות ואחריות מלאה מאתמול להיום. זה מצריך מאיתנו הרבה מאוד סבלנות, וריצה למרחקים ארוכים. הסתכלות כוללת ופחות מתן ציונים. לאפשר לזה לקרות, לזמן הזדמנויות, לייצר חוויות הצלחה קטנות.
תודה על ההשתדלות - כל אחד זקוק להכרת תודה, גם כאשר מה שאתה עושה זו חובה ולא זכותך. כשהילד שלנו, מנסה, עושה, מתאמץ ממש, או עושה טובה, זה הזמן שלנו להתאמץ ולהחזיר במילה טובה. לא רק על התוצאה, אלא על הדרך, הרצון הטוב, ההשתדלות, הכוונה, על זה שעשית גם כשלא ממש התחשק לך.
כל מה שהילד עושה במו ידיו הוא בעל ערך, זה זמן לדפוק מסמר בקיר, לבנות שידה של איקאה, לתפור בחוט ומחט, לנפח אוויר באופניים, לפתח אפליקציה, לצייר ציור פשוט ואחר כך גם לרבוץ בחוסר מעש, לפרגן קצת יותר במסכים, ולזכור שהמטרה היא לא הביצועים, אלא ההתנסות במגרש של הגדולים.
אז בלי לחץ,זה זמן מצוין פשוט לחיות ביחד.
הכותבת: גליה אלכסנדר - מדריכת הורים במכון אדלר