(יז) אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:
(יח) וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו: (יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (פרק כו)
שש מעלות מנויות בפסוק יז המבטאות את היחס המיוחד של ישראל לקב"ה, שעל ידן מגדלים ישראל כביכול את ה'; וכנגדן מנויות שש מעלות בפסוקים יח-יט המבטאות את היחס המיוחד של הקב"ה לישראל, שעל ידן מגדל ה' את כנסת ישראל [רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים" מבאר בדבריו את היחס בין שש מעלות אלו לשש מעלות אלו, עיינו בדבריו]. אולם בולט לעין שישנה מעלה אחת המופיעה הן בפסוק יז והן בפסוק יח, והיא שמירת המצוות. ישראל מאמירים את הקב"ה על ידי שמירת המצוות, והקב"ה מאמיר את ישראל על ידי שמירת המצוות. שואל "אור החיים":
"ולשמר כל מצותיו - יש להעיר בדבר הלא דבר זה הוא מתנאי הכבוד, שרשם במעשה ישראל לה', כמו שכתוב בפסוק 'את ה' האמרת', ומה מקום להזכירו בדברים שמה' לישראל".
בעוד שברור מיקומה של שמירת המצוות כאחת המעלות המאמירות את ה', בבחינת "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני", הרי שמיקומה בין המעלות המאמירות את ישראל טעון הסבר. ממשיך "אור החיים":
"ואולי כי תפארת ישראל היא מה שהעלה ורומם אותם בתת להם כל המצוות, מה שלא עשה כן לראשונים, שהגם שנתן מצותיו יתברך לאדם ולנח ולהאבות, לא נתן אלא ב' ג' גרגרים, אבל לישראל נתן שמירת כל מצותיו יתברך. ויש לך לדעת, כי כל המצוות אינם אלא שמירה מהתיעוב ומלכלוך הנפש, ובהשלמת שמירת המצוות יהיה אדם שלם מכל מום ומכל לכלוך".
המצוות שומרות על טהרת נפשו של האדם ומגנות עליו מהתיעוב והלכלוך, כל מצוה בתחום שלה; וכיון שכך, ניתן להגיע לטהרה שלמה על ידי קיום כל המצוות כולן, ועל ידי זה "יהיה אדם שלם מכל מום ומכל לכלוך". לכן, נתינת כל המצוות לישראל, היא "תפארת לישראל... שהעלה ורומם אותם בתת להם כל המצוות", בעוד שלראשונים (אדם, נח והאבות) ניתנו מצוות בודדות בלבד. האפשרות שניתנה לישראל, ולהם בלבד, "לִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו", היא אחת המעלות שעל ידן מאמיר הקב"ה את ישראל.