(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ: (ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים: (ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים: (ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה: (פרק יד)
כאשר נרפא נגע הצרעת מן הצרוע הוא זקוק לטהרה באמצעות שתי צפרים עץ ארז שני תולעת ואזוב. חז"ל (ראו ערכין טז ע"ב ומדרש תנחומא מצורע, ג) ביארו את הסמליות שבפרטים אלו בהקשר של הצרעת, ועל פי דבריהם כתב רש"י:
"לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.
ועץ ארז - לפי שהנגעים באין על גסות הרוח.
ושני תולעת ואזב - מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו, כתולעת וכאזוב".
שתי הצפרים ועץ הארז מסמלים את החטאים שגרמו לצרעת – לשון הרע וגסות הרוח, ושני התולעת והאזוב מסמלים את התיקון – "ישפיל עצמו מגאותו".
גם רבי יוסף בכור שור (המאה הי"ב) ראה בשתי הצפרים עץ הארז שני התולעת והאזוב סמלים לחטא ולתיקונו, אבל באופן אחר. כך כתב בנוגע לשלושת האחרונים:
"ארז גבוה שבאילנות ואזוב נמוך, סימן שמגבהוּת בא לנמיכות. ומי גרם לו? החטא, שהוא כשני תולעת, כדכתיב: "אם יהיו חטאיכם כשנים" (ישעיהו א, יח). ועתה מחל לו הקב"ה, וחוזר למקומו ולגבהותו".
שני התולעת מסמלת את החטא (על פי הפסוק בישעיהו), והארז והאזוב מסמלים הן את הירידה שבעקבות החטא הן את העלייה שבעקבות המחילה.
בעניין הצפרים עומד ר"י בכור שור על הפעולות שנעשות בכל אחת מהן ורואה בהן סמל לשינוי שיחול מכאן ואילך במצבו של המצורע; כך הוא כותב:
"ושוחט הציפור ומערב דמה במים חיים, לומר שהמת, הוא המצורע שהוא חשוב כמת, דכתיב: "אַל נא תהי כמת" (במדבר יב, יב), מתערב עתה עם החיים לבוא במחנה ולהיות כשאר בני אדם. ושולח הציפור האחת על פני השדה, לומר: המצורע שהוא יושב בדד כצפור בודד על גג (על פי תהלים קב, ח) ואסור ונקשר מלבוא עם שאר בני אדם, עתה הותר לבא עם חביריו; כמו הציפור שהיתה קשורה בידי אדם, ועתה משולחת על פני השדה לילך ולעוף עם חברותיה".
שתי הצפרים מסמלות את החזרה של המצורע לחיים רגילים עם שאר בני אדם. אחת מהן נשחטת על מים חיים ומסמלת את המצורע שעד כה הוא נחשב כמת ומכאן ואילך הוא צפוי להתערב "עם החיים", ואחת מהן נשלחת על פני השדה ומסמלת את המעבר מבידוד להשתלבות חברתית.
אכן המצורע זקוק גם לתזכורת שהמצב עלול להתהפך אם יחזור לסורו ולכן הכלי שבו משתמשים בהליך טהרה זה הוא כלי חרס – "סימן שאם יחזור לקלקולו שוב אין לו תקנה, דומית כלי חרס שנשבר שאין לו תקנה".
עם המטען החינוכי הזה ועם האזהרה מלשוב לסורו חוזר המצורע מבידודו לחברת בני אדם.