בשנות העשרים לחייה, חיפשה ח' היכן לבנות את ביתה. לשמחתה מצאה באחד המאחזים בשומרון סביבת חיים שהתאימה לה, ואכן, בנתה את הבית והתגוררה בו במשך שנה, תוך ניהול יחסי שכנות טובים עם סביבתה. אלא שהעניינים קיבלו תפנית, עת הכירה את בן זוגה המוסלמי, המתגורר בכפר סמוך. לדבריה, הכירה אותו בהתחלה כידיד, שהיה עוזר לה מידי פעם. "לאט לאט דברים התפתחו והקשר העמיק, למרות שהבהרתי מההתחלה שאתחתן רק עם יהודי. אני דתיה מבית דתי, וחשובה לי שמירת השבת והחגים", היא מספרת, ומוסיפה, כי בן זוגה מעולם לא מצא עצמו בעולם המוסלמי, ורצונו להתגייר, ולהפוך ליהודי.
"עברו הרבה חודשים שאף אחד לא ידע, לא סיפרתי לאף אחד. כי ידעתי שגם האנשים הכי קרובים אליי, לא יקבלו את זה. בשלב מסוים הגיעה לידיעת המשפחה שלו כי הוא יוצא עם יהודיה, ואבא שלו איים על חייו. מחוסר מקום לאן ללכת, הבאתי אותו לבית שלי". כאן, לדבריה, כבר נאלצה לשתף את שכנתה. אך דבר זה הוביל לכך שהסוד נחשף ביישוב, והחלו לבוא אליה בטענות על נוכחות בן זוגה במאחז. עד שנאלצה לעזוב בעצמה את המקום.
כחצי שנה לאחר מכן, היו אמורים להיפגש עמה נציגי היישוב, על מנת להחליט מה יעלה בגורל ביתה, אלא שערב לפני הפגישה, קיבלה שיחת טלפון מנציג ביטחון שבישר לה כי ביתה עולה באש. "ברור לי שזו היתה הצתה", היא טוענת. "הבית לא היה מחובר, לא לחשמל ולא לגז". כיום, ח' ובן זוגה, אינם מתגוררים יחד, והיא עדיין מייחלת ליום שיגיע איתה לתפילות שבת.