בפרשתנו מסופר על מפגש מאוד תמוה בין יעקב לפרעה (בראשית מז, ז-י):
"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִיםהָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה:"
מספר שאלות עולות על הפסוקים הללו:
א. מה פשר שאלת פרעה את יעקב "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" למה זה חשוב לו לדעת?
ב. למה יעקב עונה תשובה כזו לפרעה המעידה על פסימיות, ולא עונה את התשובה באופן ענייני "אני בן 130 שנה"?
ג. למה יעקב מספר על אביו וסבו, לשם מה יש לו רצון לערוך השוואה לאחרים?
ד. למה יעקב חש שהחיים שלו הם מעט ורעים? וכי לאברהם וליצחק היו חיים קלים ופשוטים?
ה. גם אם יעקב חש שחייו היו רעים, למה הוא מרגיש צורך לשתף את פרעה בתחושה הזו? למה זה רלוונטי לפרעה?
ו. למה יעקב מברך את פרעה פעמיים, פעם לפני השאלה ופעם אחרי השאלה?
נראה להסביר, שכשיעקב פוגש את פרעה הוא מברך אותו בברכה של חיי תוכן ומשמעות. אך כשהוא שומע את שאלת פרעה: "בן כמה אתה?" הוא מבין מה חשוב לפרעה. הוא שם לב שמה שחשוב לפרעה זה החיים כאן בעולם הזה. אצל המצרים האדם נמדד על פי חייו בעולם הזה. אחרי שהאדם מת הוא אין לו שום ערך. מהסיבה הזאת הם חונטים את המלכים שלהם, להנציח אותם בעולם הזה. כל החיים מתחילים ונגמרים כאן בעולם הזה.
כנגד זה יעקב מגיב לפרעה. יעקב חי בעולם אחר. מבחינתו העולם הזה הוא חולף וארעי, והוא חלק קטן מהסיפור כולו. יעקב בתשובתנו עונה לפרעה: כאן בעולם הזה אני "גר רק 130 שנה", אך מה שחשוב בעולם זה לשאול את עצמך "מתי יגיעו מעשה ידי למעשה ידי אבותי". אין זה משנה כמה שנים אדם חי אם החיים שלו, אם הם לא מספיק ערכיים ומשמעותיים. רק חיים של תוכן, של עומק יש להם ערך ותכלית. יעקב מעביר את המסר לפרעה, שהשאיפה שלו זה להגיע לדרגה של אבותיו הקדושים אברהם ויצחק. אפילו שאני נראה לך גדול וגדוש במשפחה וברכוש "מעט ורעים היו ימי שני חיי" עדיין לא הספקתי הרבה, כי אני יכול להגיע למקום גבוה יותר מבחינה רוחנית.
אחרי שפרעה מבין את המסר מהו התכלית של החיים, כעת יכול יעקב לברך אותו לחיים של תוכן של עומק של קדושה של טהרה.
שנזכה שכל ימינו יהיו ימים של עומק של תוכן, ונדע לנצלם באופן המלא.