אני לא יודע מי מכם הסיט את תשומת ליבו לידיעה קטנה ובצידה מאמר דעה שפורסם אתמול ב"ישראל היום". הידיעה שעסקה בשינוי "ההיסטורי" שנערך בצה"ל ובחישוב הפרופיל הצבאי לכל מתגייס, כאשר אוכלוסיות שעד היום קופחו יוכלו מעתה להתגייס כאחד האדם ולשרת את המדינה.
צבא העם! נשמע מעולה, לא?
אלא שעיון נוסף מלמד אותנו דברים הרבה יותר משמעותיים וחשובים.
בשורות הקטנות, אלה שבדרך כלל לא נשים לב אליהן ונדפדף לעמוד הבא, תמצאו שכתוב שהמהלך "המשמעותי" הזה, כולל בסך הכל בין 15 ל20 איש בלבד במחזור שנתי לגיוס. עם קצב צמיחה בלי תזוזות משמעותיות, וגם זה לא גיוס קרבי, כי אנחנו מדברים על פרופיל 45 ושירות קרוב לבית, ואת זה לא אני אמרתי, זה גם יגיד לכם דובר צה"ל אם תשאלו, אבל רק באותיות הקטנות.
אז מה הסיפור?
מדוע בצה"ל רואים לנכון לעשות מאמצים ולהפוך פעם אחר פעם כל גיוס של 10 אנשים ייחודיים, ולא משנה אם הם פקטור משמעותי למטרות הניצחון של צה"ל, לידיעה תקשורתית מפוארת ומפוצצת?
מדוע בימים בהם כוח ההרתעה של צה"ל נתפס כרופס, כאשר חיזבאללה מצליח לגנוב נשקים מכלים צבאיים ושם אותנו ללעג, כאשר חוליות מחבלים מסתובבות ברחבי יהודה ושומרון ומבצעות פיגועי ירי על בסיס קבוע, רואה צה"ל לנכון להתעסק ולהפיץ בתקשורת בעניין גיוס קבוצות כ"כ מינוריות ושוליות?
ושלא תבינו לא נכון, זה שצה"ל מאפשר לקבוצות אלה להתגייס זה מעולה, לתת לנערים שהבריאו מהמחלה הארורה לתרום ולהשתבץ לגיוס קרבי זה צעד מבורך. אבל בימים אלו הצעד הזה מקבל צורה של מהלך מתוזמן ומחושב מראש, כזה שאמור להסיט את הציבור מהסוגיה החשובה באמת שעומדת לפנינו, והתשובות שהוא צריך לדרוש.
בדו"ח שפורסם בשבוע שעבר, שסקר את כל משרדי הדוברים בשרות הציבורי, אפשר אולי למצוא קצת תשובות. הדו"ח סוקר רמת אדיבות ואמינות של מחלקות הדוברים בשירותי הציבור, ובין היתר מציג גם קטגוריה של "הקפדה על נושאים מקצועיים והימנעות מעיסוק בנושאים פוליטיים", ובין אם ניחשתם ובין אם לא, דובר צה"ל נמצא מקום 7 מהסוף, מתוך 20 משרדים.
מופתעים? אני לא.
הסקר הזה הוא רק חתיכה מפאזל גדול של תהליכי עומק מסיונריים שהצבא נמצא בהם. זה בסך הכל סימפטום למחלה חמורה בהרבה, מעין נגיף רעיוני, שאם צה"ל ימשיך להידבק בו סוגיית גיוס קבוצות מיוחדות באמת לא תעניין אותנו אל מול הבעיה האמיתית.
התמורות וההכלות שמסתוות תחת עלי הכותרת של "צבא העם" שצה"ל מתמודד איתם בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות לחצים כבדים מצד ארגונים שמתיימרים להיות ארגוני זכויות אדם (אך בעצם מתפקדים כזרוע המבצעת של השמאל הרדיקלי במדינה), הם סכנות קיומיות שמהוות איום ממשי על היכולות וכוח ההרתעה של צה"ל.
הסוגיה של גיוס נשאי HIV אולי נראית בעיניכם שולית וחסרת חשיבות, אך היא מעידה כאלף עדים על החדירה העמוקה של גורמים בעלי אינטרסים ו"ערכים" שאינם תואמים את מטרת הצבא, או אם תרצו, אינם תואמים את העם, את הרוב השפוי.
אנחנו הרי יודעים מי הם האנשים העיקריים שלהם צה"ל מחויב, האנשים שלהם באמת נעשה עוול יומיומי ולהם צריך לעשות תיקון עוול היסטורי: אלו הם אנשי הדרום, שמאוימים וסופגים ירי רקטות ממשי ומיידי. אחיהם תושבי הצפון, שמשמשים רצועת ביטחון מפני אויב אכזר וחמוש להחריד. ותושבי יהודה ושומרון ששגרת הפיגועים והרציחות הפכה לחלק מחייהם.
אלו האנשים שאליהם צריך להפנות את כל המשאבים והמאמצים, אלו האנשים שדובר צה"ל חייב, ממש חייב, להסביר לנו כיצד הצבא מתכוון להתחיל להגן עליהם ולהסיר את האיום החמור עליהם. המחויבות היא לעם בכללו ולא ל20 איש בקושי בכל שנת גיוס. צה"ל חייב לשים בצד את הגורמים הפוליטיים שמפריעים לו ומחבלים ביכולות שלו.
וכל אותם אלו שמחדירים מוסר מעוות במסווה של הומניות זולה וערכי זכויות אדם, שממשיכים להסיט את צה"ל מהמטרות החשובות שלו בעזרת משפטיזציה וכל מיני מרעין בישין, ומשמשים כנטל וכעול על רוח צה"ל האמיתית, שבו נא במקומכם ותניחו לצה"ל.
כי אין שום ערך לצבא העם,אם לא יהיה עם להגן עליו.
שילה אופיר,לוחם צה"ל משוחרר טרי