כבוגרת אם האולפנות, ולכבוד פתיחת שנה"ל הבאה עלינו לטובה החלטתי להקדיש טור לבנות האולפנות ולבני הישיבות. הטור נכתב בלשון נקבה אך הוא מתאים לנערים ולנערות כאחד.
הכל מתחיל כש"חמשושית" חמודה מגיעה לאולפנא. בתחילה, היא מרגישה כמו בחדר אוכל של בית מלון. ארוחת הבוקר נמשכת כחצי שעה, ארוחת הצהריים כשעה וארוחת הערב נמשכת לעולם. תרבות שלמה מתפתחת סביב השולחן, האווירה נעימה, הצחוקים, הסיפורים והידיים שנטמנות שוב ושוב בצלחת. כחצי שנה מאוחר יותר, ה"חמשושית" מתחילה בבירורים לגבי דיאטת הרזיה. אם התמזל מזלה, היא תקבל תפריט טוב. אם לא, היא תקבל תפריט מוטרף שבו היא תאבד במהירות ממשקלה ובאותה הזדמנות גם את יכולת הירידה במשקל שלה. לא בדיאטה הנוכחית אלא בדיאטות שעוד נכונו לה בעתיד. כיוון שככל הנראה היא תכנס ללופ הידוע מראש המכונה יו יו / אקורדיון ושאר כינויים.
דמיינו מצב שבו בכל יום אתם מבלים במסעדה עם חברים. תארו לכם שזה היה קורה שלוש פעמים ביום. נסו לשרוד כך ארבע שנים מבלי להשמין. קשה. ואולי אפילו בלתי אפשרי.
אז נכון, מדובר בגיל ההתבגרות. עדיין צריך להעלות במשקל אך לא להשמין. אם עד חגיגת בת המצווה הנערה יכלה לאכול פחות או יותר הכל מבלי להשמין, הגיע כעת גיל ההתבגרות שאומר, שעם פתיחת המתנות, הסתיימה חגיגת הממתקים. כעת נערה יקרה, תצטרכי לשלם מחיר עבור כל מלוואח, פיצה ונקניק שיחליקו במורד הושט שלך.
כדי לחדד את דברי אומר: גם נערות שאוכלות בבית, עלולות להשמין. אז תוסיפו לכך את התנאים של אכילה בחברותא ותבינו עם מה בנות האולפנא צריכות להתמודד. (מובן שתמיד ישנן אותן יחידות סגולה שפטורות מהשמנה. אך הן נדירות. גם הן משלמות מחיר. גם אם הוא לא תופס את כל נפח המראה). מה עושים?
כד השמן - כל מאכל מטוב ועד רע, שוחה בשמן. לא חבל? כשאת בוחרת ירקות מבושלים, שימי לב לעניין השמן. נסי לסחוט אותם כמה שיותר. שימי לב כמה שמן נותר בצלחת שלך לאחר שסיימת את מנת הפחמימה. תנסי לבקש שיחסכו בשמן. בקשי סלט ירקות ללא רוטב על בסיס מיונז. אל תנסי ל"דוג" את הירקות שלא נגעו במיונז. אין סיכוי שתצליחי. אם מוגשים ירקות שלמים, השקיעי והכיני מהם סלט.
גאנק פוד - כשמאכלים כמו משה בתיבה, קרואסון, גחנון, נקניקיות, ציפס, דגני בוקר צבעוניים ועוד מוגשים כחלק מהארוחה, תדעי שלגוף שלך אין מה לעשות עם המאכלים האלה. הוא לא ישתמש בהם לתחזוקה השוטפת שלו. והוא לא ייבנה מהם. לכן, אין לו ברירה אלא לאפסן אותם במחסן. מה שנקרא בביולוגית, תאי השומן. ומה שנקרא בלשון התנ"ך (כה אמר הגחנון): "באשר תלכי אלך" . תפני לו מקום בחצאית. הוא כאן בשביל להישאר.
ממתקים - בארוחות הביניים (10:00 ו- 16:00), מוגשים פירות וזה מעולה. אך אם הגישו פתי בר עם ממרחי שוקולד, ופלים או עוגיות. תוותרי להם. הם לא יעלבו. כמובן שאת יכולה לאכול. אך שימי לב למשקל ולהיקפים שלך. אם לא חרגת, תיהני! תמיד תוכלי להחליט על הפסקת עשר, פעם בשבוע שבה את אוכלת מהמאפים האלה. קבעי מראש את הכמות.
ארון לשעת חירום - המכונה ארון האסון. אם לא הסתפקת בחמשת הארוחות הדשנות שספקה לך האולפנא, ואם הממתקים והחטיפים שהבאת מהבית נזללו עד תום, עדיין נותרה האופציה המשמחת של ארון ההפתעות, המכיל לחם ולצידו מקרר קטן ותמים שמציע שפע של ממרחים עתירי שומן וסוכר. נערה יקרה! יש חיים אחרי האולפנא. תני דעתך עליהם.