לקיחת התרומה נזכרת בפסוק ב פעמיים, ונראה כי ללא צורך הוא. ויתור על סופו של הפסוק - "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" - נראה שלא היה משנה דבר ממשמעות הפסוק, ואם כן לשם מה נכתב?
אמנם האלשיך הקדוש מבאר את הפסוק באופן מיוחד מאד, באופן שהביטוי "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" מקבל משמעות שונה מהמקובל, ואף עולה מדבריו פיסוק שונה של הפסוק; נעיין בדבריו:
יאמר ויקחו כו, שאומר הוא יתברך ראו חיבתי עמכם, כי הלא ממה שהוא שלי באמת אעלה עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. והוא כי יהיה אומרו לי תרומה כמו לי הכסף ולי הזהב (חגי ב, ח), לי יאורי (יחזקאל כט, ג), כי לי כל הארץ (שמות יט, ה), שפירושו שלי הכסף ושלי הזהב. כן יאמר . וזהו מאת כל איש שאינו שלו רק שהוא אתו עמו פקדון אשר הפקד אתו מאתו יתברך. ושמא תאמר אם כן איפה מה יתנו. . ולזה לא אמר תרומתם רק תרומתי.
את המילה "לִי" שבביטוי "וְיִקְחוּ תְּרוּמָה" מבין האלשיך הקדוש במשמעות "שלי". הציווי "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" הוא למעשה ציווי לקחת משהו שהוא לא של המצֻוֶּה, בני ישראל, אלא של המְצַוֶּה, הקב"ה. "ויקחו ממה שהוא שלי תרומה". זוהי גם משמעות הביטוי "מֵאֵת כָּל אִישׁ" (ולא "מכל איש") - ממשהו שהוא נמצא עם כל איש (את = עִם. "מֵאֵת" = מעִם). התרומה אינה ממה ששייך לאיש אלא ממה שנמצא עמו, "פקדון אשר הפקד אתו מאתו יתברך". . "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ" - יש לקחת תרומה שהיא שייכת לקב"ה, ונמצאת בפועל אצל כל איש.
הדבר שהוא שייך לנותן ואותו למעשה הוא נותן משלו הוא "נדבת הלב ורצון הטוב" - "אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". את נדבת הלב, שהיא שייכת לנותן, מצרפים ל"תְּרוּמָה" שהיא שייכת לקב"ה - "אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ תְּרוּמָתִי", את = עם; "כלומר עם תרומתי שלי ולא שלהם, אתם כלוקחים גם הנדבת לב אשר עמה".
ממשיך האלשיך הקדוש:
ואמר וזאת התרומה כו עם היות שתי תרומות: א. שלהם והוא הרצון טוב; ב. התרומה עצמה שהיא שלו יתברך. מה שתקחו בעצם מאתם הוא כסף וזהב כו שהוא שלי, ובאחרת ועשו לי מקדש (פסוק ח),
התרומה השניה היא המשמעותית יותר לציווי עשיית המקדש שבפסוק ח. הזהב והכסף שלוקחים מאת כל איש הם אינם שלו, והציווי על עשיית המקדש הוא מהתרומה השניה, מהתרומה השייכת לנותן, מ"נדבת הלב ורצון הטוב".
אמת, מבנה המקדש עשוי מהזהב והכסף, אך חשיבות המקדש אינה בחיצוניותו אלא בהשראת השכינה בו "על ידי הנדבת לב במחשבה נפשיית תזכו שתשרה שכינה בדברים הגשמיים ההם".