על פי ההבנה הראשונה – יש חובה להשיב כל אבידה כל עוד לא נוצר הפטור הצדדי של ייאוש. ממילא, כל עוד לא מתרחש הייאוש בפועל, לא נחשיב זאת כייאוש, למרות שברור שהבעלים לא יחפשו אחריה בעתיד (כשיטת אביי). ניתן, אם כן, לומר שהסוגייא הכריעה כאביי בשל הלימוד וההבנה הספציפית באבידה, אך המחלוקת הכללית בין אביי לרבא בכל התורה לא הוכרעה.