הסרט מתחיל במיטב המסורת: אנו ´תופסים´ את הרווקה הנויירוטית שלנו במהלכן של הכנות קדחתניות ל"חתונה" כלשהי, במהלכן של 5 הדקות´ של האקספוזיציה ינסו לדחוף לנו כמה שיותר נתונים בוני-דמות* ו-בסצנות הבאות כבר נתאהב בה עד כלות, מספיק בשביל לרצות שהדמות הראשית) תתאהב בה גם. כי למה שרק אנחנו? זהו, בכמה משפטים, השטאנץ של "קומדיות רומנטיות".