לאחר שמציעים האחים ליוסף "הננו לך לעבדים" עונה להם יוסף "כי התחת אלוקים אני"
מסביר זאת הנצי"ב "כי התחת אלקים אני":
הלא אתם עבדי אלקים, וכאשר תהיו עבדים לי, הלוא אני מקפח כבוד שמים, ומקבל את עבדיו לי לעבדים, והיאך אפשר לעשות כן? הבמקום אלקים אני, שאקבל את עבדיו לי לעבדים?
וכדרך שאמרה תורה בספר ויקרא (כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם!", ואין רצון הקדוש ברוך הוא ואין כבודו שיהיו נמכרים לעבדים לזולתו.
יש בתשובתו זו להם עוקץ נסתר. למכור אדם לעבד, זה מעשה בלתי מוסרי ואנטי דתי. ואני אינני נוהג כך. (מי כן נהג כך?!), אך המסר הגלוי והברור בדבריו לאחיו הוא – כולנו בניו של הקב"ה ומשימת עבודת ה' לפנינו. מבטינו לעתיד להחיות עם רב בדרך של 'כי לי בני ישראל עבדים' – לקב"ה בלבד.
יוסף כמי שתפקידו להכין את גלותם של ישראל במצרים, זוכר אומנם בעל כורחו את מאורעות העבר אבל מצליח להפנות את המבט קדימה, לכיוון של אחדות בעבודת ה'. וזהו המסר שבסיום ספר בראשית, גם אם ברגש ישנן עכבות, טענות צודקות כנגד אחים המפלים לרעה, המתייחסים בזלזול לאחיהם בשרם, השכל מבין שהשאיפה לאחדות גוברת.