'ואלה תולדות יצחק בן אברהם', (משלי כ"ג) 'גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו', גילה בזמן שהצדיק נולד. (ישעיה ז') 'ויהי בימי אחז וגו'', אמר רבי הושעיא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבון כל העולמים, ווי שמלך אחז. אמר להן: בן יותם הוא, ואביו צדיק ואיני יכול לפשוט את ידי בו. 'ויולד חכם ישמח בו', ר' לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר (משלי כ"ג) 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'. ר' שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא לב אביו של בשר ודם, מניין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה, תלמוד לומר 'ישמח לבי גם אני'. גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק, 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם'.
ואלה תֹלדֹת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם...
וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל.
ואלה תולדֹת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.
'וישכנו מחוילה וגו'', הכא את אמר 'נפל' ולהלן את אמר 'ישכון', אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים - 'ישכון', כיון שמת אבינו אברהם - 'נפל'. עד שלא פשט ידו בבית המקדש - 'ישכון', כיון שפשט בו ידו - 'נפל'. בעולם הזה - 'ישכון', אבל לעתיד לבא - 'נפל'.
...אמנם היו ביניהם גם חוטאים שנואי אלוה, אבל אין ספק שגם הם היו סגולה מבחינה ידועה, שהרי מצד שרשם וטבעם היה בהם מן הסגולה ועתידים היו להוליד בנים שיהיו סגולה. כך יש להזהר באב החוטא שכן הוא הנושא את זרע הסגולה אשר בהזדככו תתגלה בבנו או בבן בנו, כמו שאמרנו בנוגע לתרח ולאחרים, שלא דבק בהם עצמם הענין האלוהי אבל עתידים היו לפי שרשם להוליד בני סגולה, מה שאין כן בשורש כל מי שיצא מחם ומיפת...
אף ההיפך נכון. פעמים שהבן מתחזק בשמירת התורה והמצוות, והוא חש שהוריו אינם מסייעים בידו, וכביכול אין הוא ממשיך אותם בדרכו. אין זה כך. מעשיו הטובים של הבן והליכתו בדרך הנכונה נובעים מן האב, וחושפים אצל האב את תכונותיו החיוביות. הבן איננו מתחיל את העולם מחדש, אלא מהווה המשך לאב, וקשר הדורות ביניהם חשוב ביותר, אף אם יש ביניהם ויכוחים וחיכוכים.