וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום... ויאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה.
[והנה הטענות הכי הגיוניות שיש, טענות מוכרות לנו כל-כך, ושקשה מאוד לסתור]: אפס! כי עז העם היושב בארץ, והערים – בצרות גדֹלת מאד, וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב, והחִתי והיבוסי והאמֹרי יושב בהר, והכנעני יֹשב על הים, ועל יד הירדן.
ויהס כלב את העם אל משה ויאמר: עלה נעלה וירשנו אֹתה, כי יכול נוכל לה! [כאומר – לפני כל פולמוסי ההיגיון שלכם זו הכותרת שחייבים להפנים].
והאנשים אשר עלו עמו אמרו: לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו! [ובאמת, מה אנחנו רוצים מהם, הם אומרים את חוות-דעתם? לכאורה הכל "הערכה מדינית", אך לאט לאט נחשף עיוות המציאות שראו, בגלל חוסר ההפנמה של המציאות האלוקית]: ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אֹתה, אל בני ישראל לאמר: הארץ אשר עברנו בה לתור אֹתה, ארץ אֹכלת יושביה הִוא! וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מִדות. ושם ראינו, את הנפילים בני ענק מן הנפלים. ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם. [פשוט עצוב... כמה הִיסְטֵריָה ... ותראו לאן זה מוביל].
אסור! אסור לנו לשכוח את חטא המרגלים!
באמונה ובביטחון בבורא עולם, באהבה ובשמחה – עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!