א. הנחות יסוד

"מתני'. ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת ואופה ומכבסת, מבשלת ומניקה את בנה. מצעת לו המטה ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת, לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. שתים – אין מבשלת ואין מניקה את בנה. שלש – אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר. ארבע – יושבת בקתדרא. רבי אליעזר אומר: אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רשב"ג אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה, יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

...מתני' דלא כר' חייא, דתני ר' חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים. ותני ר' חייא: אין אשה אלא לתכשיטי אשה. ותני ר' חייא: הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן; הרוצה שילבין את בתו, יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה" (כתובות נט:).

"ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו"? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא"! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה: מה הוא מלביש ערומים, דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים, דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא", אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים, דכתיב "ויקבֹר אותו בגיא", אף אתה קבור מתים" (סוטה יד.).

"וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח.), ואפילו מה שאמרו (יומא פו.) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר" (דברים ו:יח, ד"ה ועשית).

"שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא. אמרין ליה תלמידוי: ר[בי], ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין. ואזלון, זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה, אמרין ליה: מן כדון לית את צריך לעי תובן. אמר לון: למה אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי, ותלי ביה חדא מרגלי? אמר לון: וידע בה מרה? אמרין ליה: לא. א"ל לון איזל חזר. לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי: אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור, כל עמא מודיי שאבידתו מותרת?! [אמר להם:] מה אתון סברין, שמעון בן שטח ברברין הוה? בעי הוה שמעון בן שטח משמע "בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא"" (ירושלמי בבא מציעא פרק ב הלכה ה').

ב. למה ניגרע?

(1)

"ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו: זכר ונקבה, ברא אֹתם. (בראשית א,כז)

וייצר יהוה אלהים את האדם, עפר מן האדמה, ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה. ויטע יהוה אלהים, גן בעדן--מקדם; וישם שם, את האדם אשר יצר... ויאמר יהוה אלהים, לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר, כנגדו. ויצר יהוה אלהים מן האדמה, כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ויבא אל האדם, לראות מה יקרא לו; וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, הוא שמו. יקרא האדם שמות, לכל הבהמה ולעוף השמים, ולכל, חית השדה; ולאדם, לא מצא עזר כנגדו. ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם, ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר, תחתנה. ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם, לאשה; ויבאה, אל האדם. ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה זאת. על כן, יעזב איש, את אביו, ואת אמו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד.

(בראשית ב', ז-כה, בהשמטות)

(2) לפני החוק

"ותקרבנה בנות צלפחד, בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה, למשפחת, מנשה בן יוסף; ואלה, שמות בנתיו – מחלה נעה, וחגלה ומלכה ותרצה. ותעמדנה לפני משה, ולפני אלעזר הכהן, ולפני הנשיאם, וכל העדה – פתח אהל מועד, לאמר. אבינו, מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על יהוה, בעדת קרח: כי בחטאו מת, ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה לנו אחזה, בתוך אחי אבינו. ויקרב משה את משפטן, לפני יהוה" (במדבר לו', א-ה).

"מנהני מילי [שנשים וגברים שווים בכל מצוות לא תעשה]? אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי ר' ישמעאל, אמר קרא: (במדבר ה) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם". השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. דבי רבי אליעזר תנא, אמר קרא: (שמות כא) "אשר תשים לפניהם" השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. דבי חזקיה תנא, אמר קרא: (שמות כא) "והמית איש או אשה" השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה" (בבלי, קידושין לה.).

"...נשים פטורות רק מהמצוה של ת"ת, אבל אינן מופקעות מעצם החפצא של ת"ת, ולימודם הוי בכלל ת"ת, ושפיר יש להם לברך על לימודם..." (חידושי הגרי"ז על הרמב"ם, הל' ברכות פי"א הט"ז)

(3) א-לקים ואדם

"ויהי אנשים, אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא יכלו לעשת הפסח, ביום ההוא; ויקרבו לפני משה, ולפני אהרן--ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה, אליו, אנחנו טמאים, לנפש אדם; למה נגרע, לבלתי הקריב את קרבן יהוה במעדו, בתוך, בני ישראל. ויאמר אלהם, משה: עמדו ואשמעה, מה יצוה יהוה לכם.

"וידבר יהוה, אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל, לאמר: איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה לכם, או לדרתיכם, ועשה פסח, ליהוהבחדש השני בארבעה עשר יום, בין הערבים--יעשו אתו: על מצות ומררים, יאכלהו. לא ישאירו ממנו עד בקר, ועצם לא ישברו בו; ככל חקת הפסח, יעשו אתו. והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה: כי קרבן יהוה, לא הקריב במעדו--חטאו ישא, האיש ההוא. וכי יגור אתכם גר, ועשה פסח ליהוה--כחקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה: חקה אחת יהיה לכם, ולגר ולאזרח הארץ" (במדבר ט', ו-יג).