אגם גולדשטיין אלמוג, צילום: מטה משפחות החטופים
גולדשטיין אלמוג סיפרה כי השובים הכריחו אותה לדקלם תפילות אסלאמיות ושינו את שמה לסלסביל, מעיינות גן העדן הטבעיים המוזכרים בקוראן. הם אפשרו לה להתקלח חמש פעמים בלבד בכל 51 הימים ששהתה שם. "הם לקחו אותי, את מה שנשאר מהמשפחה שלי, וזה הרגיש כמו 'זהו, עכשיו אנחנו גרים בעזה'", סיפרה, "ובגלל זה זה הרגיש כאילו זה יהיה לנצח".
"ככה לקחו אותי - במקרה הכי עירום שלי, כשאני חצי ישנה"
למרות שאיבדה את אביה ואחותה הגדולה, היא לא הורשתה להתאבל. פקדו עליה על אחיה הקטנים, בני 9 ו-11, להיות בשקט כל הזמן. "הייתי בפיג'מה הקטנטנה שלי", חזרה לרגעי החטיפה המטלטלים, "הכל מאוד חשוף. הם היו בשליטה. ככה לקחו אותי - במקרה הכי עירום שלי, כשאני חצי ישנה".
לאורך השהות בשבי, שמרו עליה כל הזמן. אחד מהשובים היה מורה, שטען שהוא לומד באוניברסיטה בעזה. חמאס לא הסתפק בחטיפה, והשתמש בלוחמה פסיכולוגית כל הזמן: אמרו לה שהיא ננטשה על ידי ישראל, שהיא תישאר בעזה במשך שנים ותינשא שם.
"בכינו ביחד"