אחד הדברים המשמחים אותי לעתים זו העובדה שעסקתי בסוגיות רבות לפני שהן הפכו להיות "פוזיציה", והן נקיות יחסית מהטעיה לפי עמדות פוליטיות או לפי מציאות מסוימת. על הנושא הזה כתבתי באתר הזה לפני כמעט עשר שנים ומדובר למעשה באחת מהשאלות המורכבות ביותר הקיימות בהלכות לשון הרע.
מצד אחד עומדים איסורים חמורים מאוד של הלבנת פנים, של לשון הרע, ולמעלה מכך – יש לזכור כי לפחות לגבי מנהיגים התורה ציוותה ביחס מיוחד אליהם, "ונשיא בעמך לא תאר". מאידך גיסא, יש צורך בביקורת ציבורית, בדיון וכדו', ולא זו בלבד אלא שבעצם ההליכה שלהם לחיים הציבוריים הם קראו למעשה לציבור לנתח, להגיב, לתמוך, לבקר וכדו' במעשיהם.
כפי שכתבתי במאמר הנ"ל, הדרך הנכונה מבחינה הלכתית היא זו: בשל העובדה שמדובר בחיים ציבוריים – בין אם מדובר ב"כוכבים" ובין אם מדובר בפוליטיקאים - מותר לדון על מעשיהם, לבקר אותם, לנתח אותם וכדו'. אולם היתר זה בשום פנים ואופן אינו משוחרר מהעקרונות הנמצאים בכללים המיוחדים של החפץ חיים בספרו.
לאמור: הדיון חייב להיות ענייני; הוא חייב להקפיד על אבחנה בין עובדות ובין פרשנות; הוא צריך להיות מכוון למשהו, ולא לרוע סתם; צריך לדבר רק על דברים שיודעים, ולא על דברים שלא יודעים; וכדו'. כשהולכים בדרך הזו הולכים בדרכה של תורה.