הענקת פרס נובל לשלום לתוכנית המזון של האו"ם היא תזכורת מוסרית ומשמעותית, ומעשה ראוי ביותר.
היא תזכורת לכך שהעולם רעב. שזו אחת הבעיות היסודיות של העולם. שבחצר האחורית של היקום מתים אנשים מרעב;
היא תזכורת לכך שרק סולידריות אנושית והירתמות בינלאומית יכולה להתמודד עם בעיות אלה; היא גם לא מסתירה את שפע התהומות של תוכניות בינלאומיות: שוחד ושלמונים, טובות הנאה, הגעת המזון דרך מתווכים למיניהם; האינטרסים וכדו'. ואף על פי כן - עם בעיות צריך להתמודד ולנסות לקדם את המצב בכל עת, אך לא לתת להן את משפט הבכורה בהתוויית המדיניות.
הלוואי. ולוואי ופרס הנובל הזה יפנה את תשומת הלב לאחת הבעיות האנושיות הקשות ביותר; ולוואי והוא יכניס את התוכניות הבינלאומיות לאור הזרקורים – בין בתועלת שיש בהן, ובהן במאבק הבלתי מתפשר בכישלונותיהם. אמונתנו העמוקה היא שניתן לנהל את המזון בעולם בצורה הוגנת יותר. שתביא ברכה הן לאתגרי ההשמנה של העולם המערבי והן לרעב הנורא שבעולם השלישי.
אמונתנו העמוקה היא שזו החובה שלנו, שאנו קוראים עליה השבוע בתורה – לממש את צלם א-לוהים שבנו; שעלינו לשמור על עולמו של הקב"ה גם מהנזקים הגדולים של ייצור המזון כיום, והשחתת המקורות הקיימים. ולוואי. וייעשה העולם אגודה אחת לשמור את עולמו של הקב"ה ואת בריותיו.