רבים קוראים למנות פרוייקטור לטובת ההתמודדות עם משבר הקורונה, חלק מבקשים שהוא יגיע עם רקורד צבאי דוגמת אלוף שכן יש להעביר את הסמכויות למשרד הביטחון, אחרים מבקשים שיבוא מתוך מנהלי בית החולים שכן מדובר במשבר בריאותי, ואלה הקורעים וקורסים תחת ההשלכות הכלכליות מבקשים מזור דווקא ממומחה כלכלה שיבוא לנהל.
כשנפנים שהמשבר המרכזי בגל הנוכחי הוא חוסר האמון של הציבור בממשלה נדע לבקש מראש הממשלה לנהל ולתכלל את האירוע. פרופ' ברבש הוא איש רציני בעיני, כך גם האלופים רוני נומה ואמיר אבולעפיה, לכל אחד מהם רקורד עשיר ויכולת ניהול מוכחת.
אלא שבמקרה הנוכחי, לא בטוח שהם הפתרון. מערכת הבריאות היא זו שעד כה נתנה את הטון בהתמודדות עם נגיף הקורונה. אלא שאין מדובר במשבר בריאותי בלבד, נכון שכמות גדולה של חולים עלולה לגרום לקריסת בתי החולים אך זו איננה הבעיה היחידה העומדת לפתחנו.
אנחנו נאלצים עתה להתמודד עם ההשלכות הכלכליות, עם ענפים שלמים במשק שמשותקים ועם עלייה חדה בכמות המובטלים. גם ביכולת ההתמודדות המקומית מתגלים קשיים רבים, העובדה כי אין מרכז שליטה אחוד מביא לכך שלוקח זמן רב מידי לזהות התפרצות, לקבל החלטות ולשנע בהתאם את הכוחות הרלוונטים.
ממגן דוד אדום וקופות החולים לטובת איסוף דגימות, שיתוף הרשות המקומית, ועד להבאת אנשי פיקוד העורף כדי שאלה יסייעו בהנגשת עזרה לקשישים ובשינוע מי שמבקשים למלונית. כלל האתגרים האלה שנענים לא פעם בהודעות סותרות, בהחלטות מאוחרות שמשתנות השכם והערב יצרו את המשבר המרכזי והמשמעותי בעיני והוא משבר האמון שבין הציבור לממשלה.
היחיד שיכול לדפוק על השולחן, לכנס תחתיו את הרלוונטיים, לקבוע תוכנית פעולה ולוודא קבלת החלטות ברורה הוא ראש הממשלה, כשכך ייעשה הוא יזכה שוב באמון הציבור. עד אז וכל עוד יהיו הצהרות שיום למחרת ייסוגו מהן משבר האמון יגבר ולא יהיו הכלים ולא תהיה הנכונות לפתור את האתגרים האחרים.
"אני סמוך ובטוח שהיום אנו אדונים לגורלנו. שהמשימה שהוטלה עלינו איננה מעל כוחותינו; שנוכל לעמוד במכאובים ובמאמצים שהיא תובעת. כל עוד אנחנו מאמינים במטרה שלנו ויש לנו רצון ברזל לנצח, הניצחון לא יחמוק מידנו." את הדברים האלה אמר ווינסטון צ'רצ'יל בימי מלחמת העולם השנייה לבני העם הבריטי.
אני מאמין שממשלת ישראל וראש הממשלה צריכים להתכנס ולומר לעצמם את אותו המשפט בדיוק, לאמץ אותו, לפעול לאורו ואז אחרי שיקנו שוב את אמון הציבור, לומר אותו גם לעם ישראל. כדי לנצח את האוייב הבלתי נראה נצטרך לכאוב. כל עוד נתקל בהוראה לסגור את בריכות השחייה ללא הסבר הגיוני לציבור, הרי שנתקל בהתנגדות, כך גם מקרב המסעדנים ובמקומות אחרים.
אותו משבר אמון נוצר גם כאשר מוחלט על הטלת סגר על יישוב בשל נתוני תחלואה ובעוד אלה ממשיכים לעלות בקצב מדאיג "מוותרים" על הסגר או עושים הקלות כי יש לחץ מההנהגה המקומית. ללא סד נתונים, שאותו ניתן להציג לציבור ולהסביר את מהות ההגיון שמאחורי ההחלטות כיצד ניתן לדרוש מחיר כואב מן העם? להבדיל מאיום בטחוני בו לא תמיד ההנהגה יכולה לשתף בתמונת המודיעין הרי שכעת מה שנחוץ לציבור הוא המידע שיכול לייצר אמון.
הפילוסוף הצרפתי גאסטון באשלאר כתב "האם הציפור הייתה מקימה את קִנה אלמלא הייתה לה הרגשה של אמון בעולם?" האם יוכל להצליח פרוייקטור במאבק נגד הקורונה ללא שהממשלה תחזיר לעצמה את אמון האם? נדמה לי שהתשובה ברורה לכולנו ושהאיש שיכול לפעול ולבנות את האמון מחדש הוא רק ראש הממשלה שידפוק על השולחן, ידרוש בהירות במידע, שיתוף האזרחים בנתונים ודרכי קבלת ההחלטות ולא פחות חשוב שיתוף פעולה.
עד אז מאמצים להתמודד רק עם אספקט אחד של המשבר ינחלו כישלון, קודם כל נחוץ אמון.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית אפרת