שאלה
שלום רב הרב,
1. האם עדיפה, הלכתית, תפילת עמידה עם יותר כוונה אך ארוכה יותר שתגרום לי לפספס קדושה ואמן של אתה קדוש ואולי אף אמן של מודים או שכשאני יודע מראש שזה יהיה המצב עדיף לקצר?
2. לפי חלק מהשיטות כבר משהגיע זמן מנחה גדולה יש להימנע מסעודה אפילו קטנה (ארוחה סטנדרטית לפי מה שאני מבין). איך הדברים מסתדרים עם זה שלכאורה עדיפה מנחה קטנה על מנחה גדולה (ברכות ט׳ ע״ב ״ולפני ירח דור דורים״)?
בתודה מראש ושבת שלום.
תשובה
שלום וברכה
א. יש פנים שונות ומגוונות לשאלה זו. למן הנושא העקרוני - תפילה בכוונה עמוקה מול תפילה במניין, ועד לעניינים הנוגעים בקדימות במצוות וכדו'. אני נוטה לחשיבות גדולה של התפילה במניין, בשל העובדה שעל התפילה שלנו הוטלו משימות נוספות - היא לא רק פניה לריבונו של עולם, אלא גם ממלאת מקום של קורבנות הציבור, ועל כן צריך להיות חלק מכך. אבל, בשל העובדה שיש גם חשיבות גדולה לכוונה ולאינטימיות יהיה נכון מידי פעם להתפלל תפילה אישית מיוחדת. שמעתי (אין לי אפשרות לאמת את זה) שהגרי"ד סולובייצי'ק זצ"ל היה מתפלל מידי פעם ביחידות בשל כך.
ב. ביסודו של דבר, בימי המשנה והתלמוד היו אוכלים שתי ארוחות ביום (ועל כן בשבת סעודה שלישית היא ייחוד), והשאלה אפוא כלל לא עלתה. בימינו, זו שאלה שהוצעו לה אפשרויות שונות. נראה כי הדבר הנכון הוא לקבוע תפילה בציבור בשעה ידועה, ואז מותר להיכנס לדחוק של אכילת ארוחת צהריים, והליכה למנחה קטנה.
כל טוב