שאלה
לרב שלום
קודם כל המון תודה על התשובה הקודמת
ככל הנראה לא הייתי מספיק מובן.
אני אכן מרגיש בשל ומוכן להתחיל להכיר וללכת לכיוון של זוגיות אמיתית שתוביל בעז''ה לבית נאמן בישראל. אך אני עדיין קרוע, קרוע עם הקושי הגדול להיות עם מישהי בידיעה שאינני במקום בו אני רוצה להיות מבחינה רוחנית, ואינני שלם כמו שאני רוצה להיות, על כן אני דוחה את האפשרות של לצאת ולהיפגש בשלב זה של חיי.
אני חייב לציין שהרב מעט בלבל אותי, אכן אין סיכוי לשינוי? אין יכולת להיות חזק וגיבור על יצרי? עליי לוותר מראש?
בנוסף, האם עליי לדבר ולשוחח עם חברתי לעתיד בעז''ה ולשתף אותה במלחמה שמתחוללת בתוכי?
ואחזור כעת לשאלה המקורית, האם זה הוגן כלפיה?
תודה וסליחה על החפירה, אשריך הרב שעודך סבלני לאנשים כמוני שמחפשים עצה מאנשי אמת כמוך
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את הרצון להיות ״סגור על עצמך״ לפני הקמת ברית וזוגיות אמיתית.
והוא נכון - כל עוד הטלטלה היא עוצמתית
אבל כבר קהלת אמר ״שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור״.
לאמור: מי שמתכוון לזרוע רק כשהוא יהיה מדויק לחלוטין - לא יזרע לעולם, ומי שמתכוון לעשות פעולה חקלאית נדרשת רק בוודאות שאין יותר גשמים - בסוף לא יקצור.
לא זו בלבד, אלא שאנשים משתנים גם אחרי הנישואין.
ולאור העמדה שלך - לא תוכלו להתקיים ביחד ?
בוודאי שיש יכולת להשתנות ולקבל החלטות. אם הבנת ממני שהדבר בלתי אפשרי - חס ושלום. רק הציפייה לוודאות שכך אכן יקרה היא שגויה.
וככל הידוע לי, כל יועצי הנישואין מזהירים מפני הציפייה ש״אחרי החתונה זה יעבור״.
מה אפוא עושים ?
מחפשים מישהי שאיתה צועדים ביחד.
עם ההצלחות. עם הכשלונות.
מישהי שנותנת בך אמון. שאתה נותן בה אמון.
שתמיד תהיו שם האחד למען השני. שתמיד תתאמצו להתקדם.
שתתמיד תתמכו האחד בשני.
וביחס יוצאים למסע החיים הגדול.
זוג אמת מדבר גם על החסרונות. לא רק על היתרונות.
הוא עושה זאת בזהירות. בפתיחות. בצעדים עדינים.
וכך בונים האחד את השני.
כל טוב ושמחנו בשמחות